המוזה שלי

מתוך שברים אני צומחת,

מתוך כאב אני פורחת. 

זקופה כחמניה ביום חמים,

כפופה כרקפת בין חגווי סלעים. 

מביטה בך בעיינים רטובות,

איפור מרוח, לחיים סמוקות. 

גע בי עמוק, חדור שכבותיי,

הבט בי כעת, בזוהרן של פניי.