המוזה שלי

כורעת לפניך,

אסופת חורים שכמותי. 

פורשת בפניך,

את כל הוויתי. 

חלקי הפאזל שלי פזורים,

עוד רגע ופניי יהיו ברורים. 

נשימותי מתערבבות בחלל האויר,

נעים לגעת, נעים להכיר. 

צבעים משתנים על עורי החשוף,

לפתוח ת׳נפש, לקרוע ת׳גוף. 

כורעת לפניך,

אסופת חורים זקופה. 

פורשת כנפיי,

נחה כעת מהתעופה.