המוזה שלי

נאזקת אל עץ ביער עבות,

בגדיה נחתכים באיבחת חרב,

שמיים מחשיכים,

עוד רגע ערב.  

פיה נחסם בגאג מאולתר,

עשוי אצטרובל וכותנה. 

לצד העץ מונחת מלונה. 

מחול של צייד וניצודה,

גופה רתוקה, 

אבודה. 

ברכיה זבות משפשוף העלים,

תחושת כאב וריגוש באה בגלים. 

ישבנה מורם פעור לרווחה,

משב רוח, לחץ, שמחה. 

בקרוב יגיע ויפליא מכותיו,

בקרוב יחדור לגופה שכה אהב. 

לבסוף יותרו הכבלים מעליה,

ככלבה טובה, תטיל בצד מימיה. 

אל המלונה תזחל על גחונה,

כלבה טובה! כלבה זונה.