לפני 10 שנים. 1 באוגוסט 2014 בשעה 8:16
דמיינו סיר לחץ ענקי, אתם מתבשלים במיציו עם כל הקרובים אליכם. כעת דמיינו שלרגע, מכסה הסיר מוסר ואתם מצליחים לראות עתיד לוטה באדים. ולו אף לשניה. האם לא הייתם מנשקים את היד שהסירה את המכסה? ללא כל התעלמות מאהבתי ודאגתי הכנה והיומיומית לשלום חיילנו המקפחים נפשם במלחמה הנוראית, אני נזכרת בתמונות חיים ממחנה הפליטים ג׳בלייה בשנת 93. אין אוכל, אין עבודה, צפיפות החיים בלתי נתנת להבנה והכעס והתסכול גואים. מוסיפים עוד חומר בערה למדורה שתחת הסיר. מובן שכעת תחת ההפצצות ניתן לאמר שהחמאס הוא שמסכן את תושבי עזה. בל נשכח שגם אש״ף התחילו כארגון טרור וקיבלו לגיטימציה ופירקו את נשקם. יתכן שהכוח בידינו??? אולי אם נעסוק בשיקום ולא בחורבן יהיה לתושבי עזה מה להפסיד וגם הם יפרקו נשקם ויחדלו מההתנגדות האלימה? כל אדם בכל מקום בעולם, יותר מהכל, פשוט רוצה לחיות. להתקיים בכבוד ולשרוד את תלאות החיים. מאחלת לכולנו שלא נדע עוד צער ואובדן ושנזכה כולנו לקיום אנושי מכובד.