המוזה שלי

סכין פולחת, 

חוצבת את קרביי. 

את עומקי הקיום,

מהות חיי. 

נחילי דם ופיסות מבשרי,

פצע נפער, מדמם טרי. 

בבור החדש טומנת תובנות,

מי אני ומה אבחר עוד להיות. 

קנקן מתרוקן,

מפנה מקום. 

הייתי אתמול,

אהיה שוב היום.