״האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק״ אמר אי שם בשנת 2000 מרצה שלי לתולדות הקולנוע.
יוצאת מתל אביב ספונה בג׳יפי ג׳יפ, טרייסי צ׳אפמן מנעימה לי ברקע, הכביש כמעט פנוי לחלוטין והנסיעה עוברת בנעימים.
עד הרגע בו שום תחנת דלק לא מסתמנת באופק והאוטו מחליט שנמאס לו לנסוע על יבש. ״ רוצה לזיין אותי? הוא מביט בי בפנס שחוק, תרטיבי קודם!״.
טלפון לחבר מוליד התגייסות מיידית עם בקבוק שני ליטר דלק משובח, אני בפרץ אופטימיות מתקדמת אל עבר התחנה הנכספת... אך אויה! כחצי קילומטר מהיעד הנכסף, שוב נגמר הדלק וג׳יפי מחליט לנוח.
בפרץ ספונטניות אני עוצרת טרמפים ומגלה את טובם של בני האדם, הקפצה לתחנה, רכישה של שישה ליטרים והליכה חזרה אל הרכב.
כעת אחרי שלל תלאות וטירלולים אני נוחתת בתחנת שורש ומשלימה את האבסת ג׳יפי המלקק שאריות דלק הניקוות בזווית המיכל.
מסקנה:
החיים מעמידים אותנו בנסיונות לא קלים.
אפשר להתבאס ואפשר להתגייס.
בוחרת להתגייס.
לו יכולתי לבחור לי חיים אחרים, מניחה שהייתי בוחרת שוב בשלי. אולי מאתגר לפעמים, אבל לרגע לא משעמם.