המוזה שלי

אוחזת בשברי חרס,

ידי צרובות שמש,

סדוקות ככד עתיק.

מבקשת לי את החומר,

החומר שאת השברים ידביק.

נעה בין הרוחות,

דמותי מתאדה, מתערבלת בחולות. 

טופפת חרישית,

נמנעת ממערבולות.

עוטה גלימת פשתן רקומה,

אני אחת,

אמא אדמה.