המוזה שלי

את ניצן הורד שלי,

אשקה, אפתח אותך בשבילי. 

אחדור ואבקיע הבצל,

עד השורש אם יהיה לך מזל. 

אקרע לך ת׳כוס, ת׳צורה,

אצליף בך עם שוט, עם חגורה. 

גופך יתכסה חבורות ופסים,

כל הצלפה את אושרי תעצים. 

את חורים לשימוש חוזר,

את שדה נעדר במעדר. 

את גופך אקדש עבורי,

ביבשה, בתמרון אוירי. 

אסמן טריטוריה בשתן,

אשפיך לך בפה, על הבטן. 

אפתח את התחת רחב,

כן, זה ודאי יכאב!.

דמעותיך ימלאו נהרות,

אוחז אותך חזק בשורשי השערות. 

אשתמש ואותיר חותמי,

את העונג, את צעצוע שלי.