תפסת מרובה, לא תפסת.
משפט פשוט להבנה לכאורה. פגשתי לא מעט אנשים בקהילה המגדירים עצמם פוליגמים. בקוראן מסופר כי מוחמד במות אישתו הראשונה חדיג׳ה נשא נשים רבות.
גם שם נאמר שמותר לשאת ארבע נשים, זאת אם יש באפשרותך לספק את צורכן באופן שווה אשר לא יצור תחושת מרמור.
כמובן שפריטת ציווי זה מולידה את המסקנה המתבקשת כי מדובר במשימה שאינה פשוטה בלשון המעטה.
עבודה קשה נדרשת משולט המבקש להחזיק לו צי של נשלטות. מנסיוני, מדובר בטיפוח יומיומי וחתירה למקום טוב ומיטיב לשני הצדדים.
בן זוגי לשעבר, הגדיר את סגנון שליטתו ככזה שדואג לרווחתי הכללית, כדי שאהיה תמיד במיטבי לשירותו.
אין כל יעילות בסאבית מצוננת או עצובה, היה אומר.
לעיתים הצורך הכובש שלנו, גובר על ההבנה שבכדי להגיע למקום מכיל ומתמסר באמת, עלינו להתמקד במטרה ולשים את כל יהבנו בה.
שכן אחרת נמצא את עצמנו במקום של,
״ תפסת מרובה, לא תפסת״.
אני בעד שילוב שותפים ראנדומלים להעצמת החוויה ותחושת הנתינה ההדדית, אבל בהחלט מאמינה שחיבוק אמיתי, כזה שנעים להתכרבל בתוכו בלילה יש רק אחד.
