המוזה שלי

עשיתי לא מעט שליחויות בחיי ופתאום מקננת בי שאלה. 

מה אם השליחות המרכזית שלנו,

תהא לכונן אושר בחיינו?

האם תעמוד לנו שאלת הדרך אותה נדרש לגמוע?

האם חשובות הצפרדעים אותן נאלץ לבלוע?

או שמא נוכל להביט נכוחה,

בחיוך רחב ונפש חפצה ובטוחה. 

נדע כי נתיבי החיים פרוסים בפנינו,

נפנים כי כל השבילים סלולים עבורינו. 

נתרפק על רגעי המסע ונפתוליו,

נחיה, נחווה, נפול, נקום,

ונאהב. 

שנת ברכה והגשמה לכל אותם,

היוצאים לעוד שנה מופלאה ומפתיעה במסעם.