המוזה שלי

"אנחנו באמת הולכים להשתמש בכל המכשירים האלה ?" אני שואלת בחשש.
חיוך ממזרי מסתמן על שפתיו של החבר שלי ,באדישות הוא מפליט לעברי "נו מה חשבת ?"
הלחץ אצלי גובר, על אף נסיוני כזו חוויה עוד לא היתה לי.
מהתקרה השתלשלו חבלים עבים , מכשירים שונים ומשונים היו מקובעים לריצפת החדר , חלקם נראו כמו נלקחו מסצינה הזויה במיוחד בפרנקנשטיין .

רק אני והחבר הטוב שלי כאן עכשיו. אחרי שנפרדתי מאורי הבטיח לי שיעשה כל שביכולתו לשפר את מצב רוחי והנה אנחנו כאן .
הנחיותיו היו ברורות .
"תגיעי עם בגדים מינימליים"
"אל תאמרי לאף אחד לאן את הולכת"
"הכיני תיק עם מגבת וכלי רחצה"
כל ההוראות נכתבו עבורי על קלף שקצוותיו נשרפו והוגש לי מגולגל קשור בחוט אדום וחתום בשעווה שחורה.

מבטי נישא שוב אל התיקרה סוקר את הווים והחבלים . 
"בואי" הוא אומר לי בשיוויון נפש מדהים.
כל הלחץ מצמרר אותי ומרגש כל כך. אני מתחילה לחשוב שטוב היה אם הייתי פשוט מדביקה אותו לקיר ומזיינת לו את הצורה במקום להתענות כל כך.
סף החרמנות שלי גואה , התחת שלו נראה מפתה כמו תפוח בשל ,פי נפתח לנגיסה מהפרי העסיסי…
"נו כבר עצלנית בואי!" מבטו מקפיא את מחשבותי על סלט הפירות .
"שבי כאן" הוא מצביע על מכשיר עשוי עור שחור וברזלים אימתניים.
ידי נמתחות לצדדים, פרקיי נאזקים .
הצצה חטופה לעברו מגלה כי הוא מאושר לחלוטין לראות אותי כך.
בליטה מציצה מהמכנסונים ההדוקים שלגופו ואני תוהה אם לא עדיף שתהיה בפי ולא במכנסיים ?
מאז הפרידה מאורי לא הייתי עם גבר ומדד החרמנות שלי שבר שיאי עולם.
דיברתי עם אבי על הצורך לפרוק את כל האנרגיה המינית הזו והליצן מסדר לי עינויים ממרתפו של המארקיז דה סאד במקום איזה זיון פראי ומרגיע.

רגליי מוצמדות למשקולות אימתניות , אבי אוחז בשוקי מניף אותם למעלה כשהלחץ מכובד המשקולות מאיים לפוקק את עצמותי.

פעם אחרונה שאני נותנת לו להוביל אותי להרפתקאה כזו מטורפת.

לסחוב אותי למכון כושר ???????????.