המוזה שלי

אדם אוחז תאוותו בידו,

לא ידע היכן ישימנה. 

גופו בעירה וליבו שממון,

הידבק או יסור הוא ממנה. 

אוחז בתרמיל, צידתו חלומות,

הדרך אינה נהירה לו. 

אנא יפנה, אנא יבוא,

כסומא יתהלך במדבר,

נאדו יבש זה מכבר,

סדוקות שפתיו, מבקשת נחמה. 

את אותה העלמה, רחקה, נעלמה, 

שפתותיה דבש וחלב,

את מגע עורה הענוג,

את נגע, נצרב ואהב.