המוזה שלי

כבר כמה חודשים חלפו מאז עזבה. הקור בעצמותי מסרב להעלם ותחושת הבדידות לא מרפה.
לכאורה חיי על מסלולם , העסק שהקמתי מתפקד ומעשיר את חשבון הבנק מאפשר לי חיים נוחים ואי"ה גם פרישה מוקדמת, במקביל אני עובד על פיתוח מכשיר עינוג נשי העתיד לחולל מהפיכה בתחום האורגזמות .
את הריק שהותירה אין למלא , דמותה מחייכת אלי ניבטת מכל פינה בבית.
האמבטיה מסמלת את הפעם הראשונה שסיבנתי את גופה המתוק ורחצתיו תחת מים זורמים ,מתעכב לפרקים על ערוותה המגולחת ,שפתי הערווה המתוקות זכו לטיפול מעמיק של אצבעותי.
במטבח ליד מגרת הסכו"ם זקפה ישבנה אלי,ממתינה רטובה ודרוכה לאיברי שיחדור אותה מאחור בפראות ויחלץ ממנה את אנקות הכאב והתשוקה המופלאות.

הסלון היה במה מרכזית , הופעות הסטרפטיז שלה היוו פרק נעים במיוחד בחיינו המשותפים .
תחילת ההופעה היתה בבגדים סקסים שנרכשו עבור האירוע, פעם היתה אחות רחמניה ולעיתים בחרתי עבורה דמות פייה קסומה,מעין טינקרבל ילדותית ומתקתקה.
את המוזיקה בחרתי מבעוד מועד בהתאם לתצוגה המתחלפת.
פריט אחר פריט היתה מסירה חושפת את שדיה המושלמים,חמוקיה המחוטבים , סובבת על עקביה בחן והדר ואני ישוב על כיסא הנדנדה מביט בה בעיינים כלות.

לאחר שסיימה להתערטל היתה יורדת על ברכיה לפני ,עייניה נעוצות ברצפה ,ריח יחומה מתפשט בחלל החדר.
אז המתינה לי לאדונה ,אהובה שיתווה את המשך תאוות הבשרים.
ימים כלילות הייתי שוקד על בניית ההתרחשות ,ממציא קשירות חדשות , עוטה דמויות שונות ומשונות וכמובן רוכש מגוון אביזרי עינוג עבורה , מצבטים , שוטים חדשים ,דילדואים עצומים וכל שיעלה על הדעת .

בשירותים היו החטופים הנעימים , ביושבה על האסלה הייתי מזקיר איברי בפניה ,נועץ אותו בפיה בחוזקה ,מזיין את שפתי הנערה המתוקות שלה ופורק מטעני בתוכה במנות גבוהות במיוחד.
והיא כנסיכה אמיתית היתה בולעת הכל כמו זכתה ללגום נקטר אלים מכוסו של זאוס מטיבה ללקק את אחרונת הטיפות ואז מרימה ראשה ומחייכת את אחד מחיוכיה הנעימים מתענגת על זכותה לענג אותי.

בחדר השינה התקנתי עבורה צלב עליו היתה נקשרת עכוזה החשוף בפני ,שדיה נמעכים על העץ ואני בדמות אביר טופח על פלחי עכוזה בידי , מצליף בה ומתווה פסים אדומים שהייו משחררים אצלה את הרטיבות המתקתקה , או אז הייתי מגיע אליה מלקק את האדמומיות שהותיר השוט ,מתגנב לרגע לפיתחה ומלקק את הדגדגן שהיה תפוח ומפתה כל כך והיא מצידה מתחננת אלי שאענג אותה ,שאביא אותה לשיא.


מיום שראיתי אותה ידעתי שהיא האחת , אין לי יכולת ברורה להסביר מה גרם לי להתאהב כך אך מצאתי את עצמי כרוך אחריה ,מתענג על כאבה ,על אהבתה ומצידי נותן את כולי למענה.

ויום אחד היא הלכה.

אמרה שהריגוש עבר,היא זקוקה כעת לטריגרים חדשים.
תודה על אהבתך ,אמרה בלקוניות , מותירה אותי מרוסק על הריצפה.
דבר לא אמרתי בלכתה,הרי אדון אני והיא שפחתי החרופה,אין זה יאה להתחנן בפני שיפחה שתשאר איתי.
לו רק זעקתי שמה בלכתה , לו הפצרתי בה שתשוב , לו רק המצאתי את עצמי טוב יותר עבורה אולי היתה עוד לצידי.

אם היתה פוסעת לעברי שולחת זרועותיה לקראתי , האם הייתי אוסף אותה אלי ?
שמא גאוותי הצרובה מכאב הנטישה היתה מונעת ממני את קבלתה ?
השאלות אינן מרפות ותשובה אין.



כמה חודשים מאז לכתה וכל ביתי זועק דמותה.
מהו אדון ללא שפחה?
מהו מלך ללא ממלכה?

בלכתה הלכה האהבה.