הבוקר התחיל רגוע כל כך , שכבתי במיטה מותחת רגלי ותוהה איך אבלה את יום החופש הראשון מזה זמן רב.
כל הפגישות שתיככנתי להיום בוטלו ובשיחת טלפון למשרד הודעתי על העדרות.
נינה הכלבה מביטה בי מפינת החדר ,אפילו היא מרגישה שיום חופש היום ופוסעת חרישית עד אלי ומביטה בי בעייניה הטובות.
"אז מה נינוצ´קה יש לך הצעות לבילוי בוקר איכותי ? "
נינה קרבה אלי ומלקקת את קצה הזרת שמציצה מהשמיכה,זה מדגדג ונעים כל כך , אני קמה אליה ומפנקת אותה בסדרת דיגדוגים משלי.
באמצע ההשתוללות כשכף אחת של נינה נוחתת לי על קצה האף הטלפון מצלצל , אני קמה בעצלתיים מתמתחת ונגשת לענות.
"הלו ? בוקר טוב "
"את חרמנית מותק ? "
הוא מיטיב כל כך להכיר אותי האדון הנפלא שלי , בשעות הבוקר אני כאש יוקדת והנה הוא פה בשבילי כמו מלך אמיתי.
אני משווה לקולי את האינטונציה המתקתקה השמורה רק בשבילו ועונה "בודאי אדוני"
"את יצור חרמן וחצוף " הוא אומר וליבי מחסיר פעימה .
"מה הכין האדון עבור גבירתו הנאמנה ? אני שואלת כשהלחלוחית המוכרת עושה דרכה אל ירכי החשופים תחת חלוק המשי הקצרצר.
"תדליקי את המצלמה ,הוא מצווה"
מאז שהתקין את המצלמה בחדר השינה שלי רגעי החסד שלנו מתרבים, תפקידו כחוקר פרטי משלב סקרנות טבעית בנוגע לטבע האדם ויכולת טכנית מצוינת בכל הנוגע לאמצעי עיקוב חדישים.
אני מתענגת על זכותי להוות אובייקט במחקרו המעמיק ועל תחושת השייכות העצומה הנגרמת מעצם העובדה שאני כה חשופה בפניו.
כעת אני פוסעת אל עבר המיטה ובעזרת השלט המונח דרך קבע על השידה מפעילה את המצלמה דמותי משתקפת במוניטור החלוק מבריק לאור המנורה שהותקנה בתקרה שדי מבצבצים מהחלוק ובאקט של חרמנות יתרה אני מתירה את הקשר חושפת את גופי העירום .
"תתלבשי מיד סוררת ! , לא נתתי לך אישור להתפשט תינוקת חרמנית שכמוך"
"רציתי לענג אותך"אני עונה בדוק של עצב.
"תני לי להחליט מה מענג אותי,אם לא תהיי ממושמעת תיוותרי רטובה ומתוסכלת"
"את מבינה אותי ילדונת ?"
"כן , אה כן אדוני אני מתנצלת על כסילותי"
"את לא מובילה כלום וחשוב שתפנימי אחרת אנחנו בבעיה"
תוכחתו מהדהדת באוזניי כפטישים רועמים , מראשית הקשר ביננו לפני כמה חודשים אני מנסה להיכנע לחלוטין להתמסר לו.
אבל הכוחניות שבי מסרבת להרפות , אני זקוקה לעוצמתו המביאה אותי לשיאים מטורפים ונוסכת בי את הרוגע המתקתק השמור רק לו.
" תרגיעי את החיה שבך ותתאפסי"
"תן לי עוד נסיון אהיה טובה הפעם " אני מבקשת בקול סדוק מתשוקה ולחץ.
נינה מקפצת בהתקף שובבות על המיטה ,מנסה לעורר את תשומת ליבי למשחק.
אני מתעלמת מהזמנתה ומתרכזת כולי בקולו של האדון המנחה אותי.
מוזיקה הודית נעימה בוקעת מהטלפון ואני עוצמת עייני ומתמכרת לצלילי הסיטאר הפורטים בעדינות מענגת.
ידי נשלחת אל חפיסת הסגריות. "עצרי!" את לא מעשנת ללא רשות!.
"ידייך פנויות עכשיו עבורי" מעניין מה מכין לי האדון לארוחת בוקר אני תוהה עת שחיוך קטן מתגנב אל שפתותי צובע אותן באור של בוקר נהדר.
"בואי תראי לי כמה את רטובה זונה קטנה שלי" קולו בוטח ומרטיט.
ידי מעסה את הדגדגן שולה מעט מהרטיבות הרבה שנוצרה בי ומציגה בפני המוניטור .
"תטעמי את עצמך בשבילי עכשיו"
אני מלקקת את האצבע הרטובה ,טעמי רענן והריח כל כך מגרה , אני משתוקקת לגמור אך מתלבטת אם לידע אותו או לחכות למהלך הבא.
בסינכרון מדהים הוא שואל עכשיו אם אני רוצה לגמור , מחזק בי את תחושת החיבור אליו.
יכולתו לקרוא אותי כספר פתוח הופכת אותו בעייני למלך אמיתי ואני לצידו כמלכה יפה ותאוותנית .
"תבקשי לגמור בנימוס" אומר לי אדוני ואני מטיבה נשמתי הפרועה מישירה מבט לאור האדום ופונה אליו בתחינה "תן לי לגמור בבקשה אדוני"
תשובתו מתמהמת ובשל יחומי הרב נראה הזמן כמו עמד מלכת , ירכיי נדבקות לבד החלוק ,שערי פרוע ונשימתי מהירה.
אני מתרוממת בקושי מהמיטה , גרוני יבש ואני חייבת לשתות.
"לא לזוז עד שאומר!"
"אני מתאבנת לרגע ,תגובתו לא מאחרת לבוא.
"תגמרי עכשיו"
אני שולחת ידי אל הכוס הרטוב השפתיים תפוחות וחמות טומנות בחובן אורגזמה המתבשלת על אש גבוהה כעת.
" תגמרי "
אני מאיצה את העיסוי ,הדם עושה דרכו מראשי אל מרכז תשוקתי מעבה את הדגדגן.
בתנועות מעגליות אני חורשת את הדגדגן שדי נעים מעלה ומטה .
לאחר זמן מועט היא מגיעה במלוא הדרה, חיננית , חיונית , רעננה ומטריפה.
כמו רכבת השועטת ללא בלמים בפתח מנהרה חשוכה האורגזמה מטפסת מליבי אל רחמי ובנסיעה מהירה אל שפתי ערוותי סוחטת ממני אנקות רווחה מדהימות.
אני זועקת בעירפול חושים והרכבת לא עוצרת כל פולס בגמירה כקרון ברכבת השועטת.
נביחותיה של נינה משתלבות באנחותי שלי בהרמוניה מוזרה.
אני נזרקת על המיטה פוקחת אט אט את עייני ומביטה בתריס המסנן את קרני השמש המסמנות בגופי פסי אור.
בשארית כוחותי אני פונה אל התריס ופותחת אותו.
שלט ענק מונף בקרן הרחוב ציבעו לבן ובאותיות קידוש לבנה נכתב,
"בוקר טוב אהובה , בוקר של טוב ואהבה"
חיוך של בוקר ,חיוך של אושר.
"איזה בוקר של כיף ,איזה כיף שהיה לי הבוקר."
לפני 10 שנים. 8 בנובמבר 2014 בשעה 20:42