המוזה שלי

נעה על ציר בין צמאון ורוויה,

אוגרת חוויות,מתרפקת על ההוויה. 

מבקשת פינה להתרווח,

לעצור, לשאוף את הריח. 

לפקוח עיינים אל מראות ישנים,

באותה התקופה, בין הזמנים.

כשהטבע פרוש לרגליי,

אין דבר העומד בפני.