המוזה שלי

מפרסמת פה בפעם האחרונה את הטקסט הזה שכתבתי לפני כשנתיים.

עוברת למקום אחר, טוב ונכון יותר עבורי בעולם השליטה.

הבדסמ שלי הוא קומדיית מצבים משובחת, הוא מצליף, משפיל ומכאיב ואני? מחייכת , מתעופפת, מתפתלת, לא צורחת! חלילה לנו להעיר את השכנים... רחמנא ליצלן, יש גם כמה ילדים קטנים! הבדסמ שלי הוא עולם הרפתקאות, כל יום נפרצים עוד מחסומים, מוסרים הגבולות. בבדסמ שלי יש מקום של ברכה, הוא קורא לי זונה, אני נרטבת משמחה. לבדסמ שלי מקום של כבוד, באה אליו נכונה ללמוד, לחוות, לעבוד. לקלף שכבות של קושי ועצב, עוד הצלפה, עוד צביטה, יש בזה קצב. לבדסמ שלי אין חרטות וכעסים, רוצים? עושים. לא רוצים? לא עושים. את הבדסמ שלי אני עושה בחדווה, עם קורטוב של הומור ושפע של אהבה.