המוזה שלי

קול קורא בי לצאת לחופשי,

זועק באוזניי, לכי. 

כי ידוע הבלתי ידוע,

והפחד איננו קיים. 

רבות עשיתי הדרך,

המובילה מפה לאי שם. 

בליל טעמים וריחות,

תרמיל צורר כוחות. 

הנתיב אינו מסומן,

צידתי כסותי ותקווה. 

בשובי לתור בעולם,

תמצא לי פיסה של שלווה. 

ובנהר החיים אתבקש,

להותיר שקיק מרשרש. 

המאגד את אשר צברתי,

המרחק אותו עברתי. 

וכעת מתחדשים נדודי

מעצמי אל עצמי,

אל בלי די.