המוזה שלי

דמעות צורבות את הפנים,

מותירות שובל עצב מעומק הבפנים. 

מערפלות ראייה,

מעלות תהייה,

האם המחיר גבוה לנשיאה?

רגעי הגות ומכאוב,

מאבק איתנים בין סבל וטוב. 

והחושך יורד ומכסה את הכל,

עוד רגע ותיתם הזכות לצלול. 

יום חדש יעלה ויבהיר את השחור,

צועדת קדימה,

לא מביטה לאחור.