המוזה שלי

עודני כאן,

תיירת בתחנות בזמן. 

לעיתים מיטיבה לבחור,

לעיתים נסוגה לאחור. 

תרמילי עמוס בצידת מסעותיי,

רגשות, תובנות, לחם חיי. 

בכל עת נפתח חלון הזדמנויות,

בוחרת לא לחדול,

מבכרת להיות. 

צלקות נחקקות בבשר,

דם ניגר. 

כמפה ושביליה אינספור,

מסולעים, מתפתלים,

אין עצור,

יש להוסיף לבחור. 

בכל צומת מונחת כספת,

יש לשלם טרם נוכל להוסיף לכת. 

מוטב לו לאדם להיות נאמן לדרכו,

רק אז יהא השפע  מנת חלקו.