המוזה שלי

שמלתה מתנופפת ברוח,

חושפת כוס חם ותפוח. 

תחתוניה נותרו במגירה,

אל אדונה הקורא חיש מיהרה. 

בסימטה חשוכה מחכה,

עוד רגע ותנחת המכה. 

עכוזה יאדים עד מאד,

האדרנלין יתחיל לעבוד...

שוב ושוב הוא יחבוט בחוזקה,

שפתיה תנשוך בשתיקה.

כי גופה כלי לתשוקותיו,

תכליתה שירות לרגליו. 

כה זקופה היא ומכופפת,

היא סופגת,

נרטבת , דולפת. 

הוא גאה בה אמר זה מכבר,

היא המהות, התכלית,

היא אוצר. 

לרגליו תצטנף סמוקה,

הוא המלך,

והיא?

היא מלכה.