המוזה שלי

עוד נותר בי הטעם ההוא, 

המתוק של זכרון היותך. 

ויותר מהכל מחפה הוא,

על הריק שנותר בלכתך. 

ניחוחות של הגוף,

מיוזע ושבע הרפתקאות,

מתפתלים במחול,

עוצמים עיינים,

חוששים מהמראות. 

הן הלב היטב יודע,

מה שהיטיב לשכוח הזמן. 

פעם אלי באת,

כעת רחקת מכאן. 

לא עוד ידייך עלי מרחפות,

הבל פיך שיערי מבדר. 

עוד רגע ותם הניחוח,

הנה אני,

בזרועות אחר.