המוזה שלי

זה פגע בי ברגע,

איני זוכר דבר. 

בהבזק כל מה שהייתי נמחה,

מאומה ממני לא נותר. 

פקחתי עיינים למציאות אחרת,

רגע, לאן זרועי מחוברת???

נוזל ניגר אל דמי,

מתערבב בו משתלט על מהותי. 

מעבר לחלון צר עיינים מביטות,

הוא התעורר? לפתוח או לחכות?

דבר איני זוכר זולת הכוך הצר,

האם אני חיי או עוד רגע נקבר?

עפעפיי כבדים,

צונחים ברישול. 

איני יודע אם מת אני,

או סתם מסטול. 

עוד טיפה חודרת אותי,

עוד טיפה מפזרת אותי. 

והנה אני מונח,

כולי קשור,

מוזנח. 

הוא משוגע,

כך כולם מלחשים,

הוא איבד את זה!,

מנידים בראשים. 

ומי אני כעת?

זאת לא אדע. 

שארית חיי בעייני חידה. 

חלומותי נגוזים,

כל זכרונותי נארזים. 

מחלקה א' נווה ארזים.