המוזה שלי

דמעות בהקשר הבדסמי, רבות דובר בהן. 

מהן הדמעות עבורי? 

קתרזיס, אותה תחושת שחרור, כמו פקק אמבטיה הנשלף בפתאומיות, מצייר מערבולות גוברות בדרכן של הטיפות העושות דרכן החוצה. 

הבכי האולטימטיבי כשהזין שלך לוחץ לי עמוק בגרון, מנסה להתנגד לרפלקס ההקאה, להתגבר על תחושת המחנק המציפה, נלחמת על הזכות לקבל אותך עמוק יותר, חודר את שכבות ההגנה, את הפחדים המאיימים להטביע. 

הדמעות מתפרצות, הכאב, המבט מזדגג והמלחמה ביני וביני על הרצון לנצח את עצמי. 

להיות חזקה יותר, לא לוותר. 

אתגרים תמיד הדליקו אצלי את הליבידו. הגמירות הכי חזקות ירדו מהמוח וטלטלו את נקודת הG. 

הבכי אחרי סשן מנטלי, הקושי הפנימי להתמודד עם האגו שנאבק ברצון להתמסר. 

להיות ככלי בידיי היוצר. 

בליל של תחושות, של נוזלי גוף שנשפכים ממני, כנהר שוצף של עונג וסבל. 

של למידה מחודשת. 

להביט בעייניך המשדרות דרישה בלתי מתפשרת למצוינות ולדעת שיש לי את הזכות להתפרק כך.

עבורי,

עבורך. 

לבכות את עצמי למענך.