רגע של רצינות...
כתבתי בקלילות פוסט על המימונה,פנה אלי חבר ואמר, הרי כל בית פתוח בפניך. גם כזה של זר גמור, הדלתות הפתוחות הן מהות החג.
מודה שהתרגשתי.
חג שכל מטרתו היא נתינה ללא תמורה , ודאי הוא חג נפלא.
סמל לעולם הולך ונעלם של פתיחות ורוחב לב.
תמיד חשבתי שאליהו והמשיח מסרבים להגיע מכיוון שהם לא בטוחים שאכן יקבלו אותם, במדרשים מסופר על אורחים שהגיעו בבלויי סחבות וזכו למקלחת וארוחה חמה ולאחר מכן בישרו את בשורתם.
קשה לי להאמין לצערי כי בעולם בו אנו חיים יהיו רבים שישמחו לפתוח את הדלת ואת הלב.
החומריות ניבטת מכל פינה.
אין לך כסף? אתה שווה פחות!
ככל שהבית יותר מפואר, כך גם החומות החוצצות אותו מהעולם.
אבי מספר בסיוריו על העולם האחר, הישן, בשכונה בה התגורר מעולם לא נעלו את דלתות הבתים וכולם חיו בהרמוניה גם עשהפרוטה לא נמצאה בכיסם בשפע.
אז אני מתכוונת לנצל את השיעור החשוב לפשפוש במעשיי, להיטיב את דרכיי ולהיות אדם נותן יותר ללא תמורה.
חג שמח ושפע אהבה ופתחון הלב לכולם.
