המוזה שלי

אודים מוצלים,
דמויות חולפות כצללים.
בלויי סחבות,
שלדים, עור, עצמות.
רוחו של אדם עומדת לו שם,
שומרת אותו בגיהינום צבוע בדם.
תינוקות מושלכים אלי בור,
יום רודף יום, אין קרן אור.
האמונה הפנימית מנצחת,
כוחות על באדם מפתחת.
הוא עומד מול הצורר,
זועק את נפשו להישאר.
לא להיכנע לרשע,
גזרי דין מוות,
חפים מכל פשע.
לזכור ולא לשכוח,
להפוך אדם אוהב,
לסלוח.
להימנע משנאת חינם,
לאהוב כל אדם,
באשר הוא,
אדם.
זהו הנצחון שלנו,
על הנאצים,
על כולם.