המוזה שלי

אדמתי,
בדמי את מוכתמת.
בשרי מאכל עבורך.
את כולי עבורך אתן,
לא אשוב עוד לראותך.
זעקת אמי על קיברי,
דמעותיה על רגב אדמה טרי,
ואני?
מי אני ומהו שמי?
האם אני נוכרי?
שמא אני יהודי?
אדמתי אינה בוררת,
את כולנו היא בוחרת.
לחלקנו מגן דוד למזכרת,
אחרים מקבלים סהר או צלב לתפארת.
את דמינו שותה האדמה,
וכל זאת על שום מה?
מאבק דמים עתיק יומין,
מיהו הבעלים החוקי של האדמה,
בה גופי מוטל כעת בבית העלמין.