המוזה שלי

כמו עץ ברוח,
עליו מטלטלים, נתלשים,
מפארים אדמה.
כמו אש המחממת ברגעי קור,
מאכלת, יוצרת שממה.
כמו מים זורמים,
מרווים צמא.
כמו שטפון המוחק זכר וכופה דממה.
כך משתלבים האלמנטים ברוחו של אדם,
פעם מלא כוחות,
אחרת נדם.
יש לאמר תודה לעולם על הזכות להיות,
לגעת בטבע,
להיות אחד עם החיות.
ובתוך הכאוס ישנה צמיחה.
ובתוך כל אדם קיימת אהבה.