המוזה שלי

אני רוצה רגע לעצור הכל כדי לאמר תודה,

סתם כך על עוד יום של עשייה,
על הזכות לחשוב, לבחור, להיות עצמאית.

על רגעים קטנים של עונג ושלווה,
על כעס וגם על אכזבה.
על טעמו של אוכל,
גם כשהוא פשוט.

על ריחות מגוונים של פרחים וגם של פחים.
על כל רגע שנוצרים בי כוחות חיים.

כי הרי הכל כל כך ברור ומובן מאליו,
ואילו אצלי, זה לעולם לא כך.

אז תודה על קסמו של כל רגע,
על ההגנה המופלאה מכל פגע.

תודה.