יומני מרלין

לא כתבתי הרבה מאוד זמן. מעניין אותי אם בכלל נותרו לי עוקבים אחרי דממה ממושכת כזו. רוב הסיכויים שלא אבל זה לא מפריע לי כמו אז כשצמאתי לתשומת לב כאן.  בפעם האחרונה שכתבתי זה הרגיש התבכיינות ולא התאים לי לקרוא את עצמי ככה. אז הפסקתי. ועכשיו, עבר הרבה זמן ואני אחרת. כל הקטע והבלגן עם האיש ההוא נגמר. ועכשיו אני מרגישה את צורך השליטה מדגדג לי בפנים אז הנה אני עושה את זה ואני כותבת פה. אני צריכה להיות השולטת שאני יודעת שאני. 

והרגשתי שאיבדתי את דרכי אז חדלתי לכתוב. הלילה הקשה הזה הכריע אותי. אני אוהבת ושונאת אותו ביחד. הטירוף הזה של התשוקה בוער בי ולא נותן לי מנוח. ושוב חזרתי לספור ימים ללא סקס. נזכרת בפעמים שקשר אותי ותוהה אם זה יקרה שוב. אוהבת כל כך להיות ככה שלו אבל רוצה כל כך לקשור אותו ולהפוך גם אותו ככה לשלי. הוא לא. אני טיפוס של גם וגם. בכל כך הרבה תחומים בחיים. הוא או שחור או לבן. אני רוצה הכל אבל איבדתי אנרגיה. התחשק לי לטרוף את כל הגברים בעולם אבל החיים צחקו לי בפנים והביאו אותו אליי ובא לי לקשור אותו אליי, לעשות בו כרצוני ושהוא יבקש ממני עוד ועוד. בא לי לזיין אותו כל יום כל הזמן עם הפסקות.  אם רק היה מטורף עליי כמו שאני עליו. 

מתעוררת בבוקר וישר נזכרת בו. וישר חשבתי שבא לי למות. איבדתי אותו. הפעם לתמיד. בעיות אמון קשה מאוד לשקם עד כדי בלתי אפשרי. אני רוצה להסביר אבל הוא לא יאמין לי. אני מרגישה שכמו שהוא שב לחיים שלי בסערה ככה הוא יצא מהם. היו פעמים שרציתי שיעשה את זה אבל גם לא רציתי. איבדתי אותו מכמה סיבות. גם כי אני סתומה שסמכתי על הסיסמה שלי בטלפון והוא גילה אותה בקלות. גם כי הוא קרא דברים ועשה השלכות שנפגשתי עם מישהו שבכלל לא פגשתי והמטרה שלי הייתה לגמור איתו את הקשר המיני. ובעיקר כי אני מרצה. כי לא מחקתי שיחות עבר כי אני סתומה. בעיקר כי יש לו הוכחות חותכות לשיחת סקס. 

חברה שלי אמרה שהוא יחזור אליי על ארבע אבל אני יודעת שהוא לא. הוא לא ייצור איתי קשר יותר. והיא גם לא יודעת הכל כי יש משהו אחד - די משמעותי - שלא סיפרתי לה. שלא סיפרתי לאיש. התכתבויות סקס עם ידיד. אמנם לא היה סקס אבל היו התכתבויות. רק פה אני יכולה לכתוב את זה. אז אני מאשימה את עצמי. בזמן האחרון חשבתי עליו ולא באמת רציתי התכתבויות כאלה כי הגבר היה לי בראש אבל אני חרא של בן אדם. אני צריכה תשומת לב. אני מרצה. הרגשתי שאני חייבת. אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי על זה שאני חלשת אופי. ואני צריכה עכשיו לחיות עם זה שבגלל שאני מרצה דפקתי את הקשר איתו. הוא לא יקשיב לזה. הוא לא יאמין לי. כנראה שגם אני לא הייתי מאמינה לו. הוא הרי לא אוהב אותי אז זה לא שהוא יילחם עליי. אין משהו שאני רוצה יותר מאשר לא לרצות אותו. אני רוצה לשכוח אותו. הלוואי שיכולתי. אני בינתיים לא מצליחה. הלב שלי כבד והסכינים חותכות את הגוף על הראש שיושב עליהם. בשבת הענשתי את עצמי. גזרתי על עצמי צום. גזרתי על עצמי יום בלי מוזיקה. כל שיר מזכיר לי אותו איכשהו. כלום לא עזר. הוא לא יפנה אליי. זה נגמר. זה כל כך נגמר. וזה כואב. אז עכשיו זה לא משנה שלא שכבתי עם גבר אחר בשלושת השבועות האחרונים. אין מי שיאמין לי. כנראה אין לו סיבה גם להאמין לזה. ואני עייפתי. אני גוזרת על עצמי עכשיו חוסר סקס. זה העונש הכבד ביותר. אבל מגיע לי. חברה שלי צחקה כשסיפרתי לה. אמרה שאני לא אחזיק מעמד. אבל נמאס לי מדרמות גברים ונמאס לי מעצמי. אני שקרנית. לא ראיתי את זה ככה. אבל זה מי שאני. התכתבתי מינית בזמן שאהבתי אותו ואני אוכל את זה. מגיע לי. איבדתי אהבה כי לא באמת חשבתי לעומק על השטויות שלי. כי לא הייתי מסוגלת להגיד לו הכל חד וחלק. בא לי למות. אסתובב כואבת ואשמור את הכאב עצור ואגור בפנים. אני לא חושבת שאפסיק לאהוב אותו. אני לא רוצה לשמוע עצות. כלום לא יעזור. הוא הלך ואהבתי אותו. וזו אשמתי המלאה. 

שוב הייתה סערת רגשות בינינו. הפעם זה מרגיש חזק וסופי מהכל. הצורך הגובל באובססיביות בתשומת לב (כפי שהוא ניסח את זה) גבר עליי והוציא אותי שקרנית. ככה הוא קרא לי. הוא לא מאמין לי שאני רק איתו. ואני פיספסתי אותו ואיבדתי אותו. בחיים לא פגעתי ככה בבן אדם. ועכשיו זה קרה. החבר הטוב אמר שזו מכה שהייתי צריכה לקבל. כנראה שהוא צודק. שניהם צודקים. ואני מוצאת את עצמי שוב במצב חדש. הפעם אני לא צמאה לסקס כמו שהייתי. אני הולכת לשים את הצורך בתשומת לב ואת הצורך בסקס בצד. עכשיו זה כמה שעות אחרי שהוא הלך. החוכמה זה לטווח הארוך. החודש הזה היה קשה מכל הבחינות. אני ממש מקווה שאצמח מזה. 

לא כתבתי הרבה זמן. לא היה לי מה לכתוב. התקופה האחרונה לא טובה. קשה. מוזרה. אבל כשאני איתו די טוב לי. טוב לי ורע לי איתו. כנראה שזה בא ביחד איתו. ככה לפחות זה היה עד עכשיו. בפעם האחרונה שלנו יחד היה אחרת. היה די טוב. הוא לקח את אחד החבלים שלנו והעביר אותו על הגוף שלי. בדרך הכי מגרה שיש. לפעמים אני מרגישה שהוא יודע מה אני רוצה בלי שאני בכלל צריכה להגיד לו. ואחר כך בסאשן הראשון או השני לערב הוא הסתכל עליי והתחיל לנשק אותי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא עשה את זה, אבל אז הוא ממש התחיל לנשק אותי ואז הוא חיבק אותי חזק ועוד שיפר את החיבוק שלו בזמן שהוא מזיין אותי ומנשק אותי בתשוקה. הופתעתי, ונישקתי אותו וחיבקתי אותו חזרה. הכי חזק. והסקס היה אחר. זה כבר לא היה רק סקס. זה היה מעבר. ומה זה אומר עלינו? דברים כאלה בדרך כלל לא קורים. הרי הגבר הזה הוא מישהו שרציתי שנים. כשהיינו אז יחד והוא היה בלבי כל השנים במחשבה אחת עם האקס המיתולוגי שלי. מי זוכה לקבל צ׳אנס כזה להיות עם גבר שהייתה מאוהבת בו בעבר? להזדיין איתו שוב עוד ועוד? והוא יודע לנשק מעולה, לזיין מעולה ועוד כרזימטי וסקסי כזה. זה קורה בסרטים ובספרים, לא בחיים. 

הלב שלי חסום מאז שנפרדנו. עברו תשעה וחצי חודשים מאז. וחשתי מעט חיבה לכמה גברים ולרוב לא הרגשתי כלום חוץ ממשיכה או יותר נכון רצון לכבוש. רק איתו זה אחרת. אני מאמינה כי יש שם היסטוריה אבל עדיין. קשה לי להתעלם מהכימיה שיש לי איתו. אני מפחדת. לא מלהיפגע. לא מזה שהוא ישבור לי את הלב. אני רוצה לשמור על עצמי. לטפח את עצמי. לאהוב את עצמי. להשקיע אנרגיות ולהתפתח. בעבר איבדתי את עצמי בקשר. אני לא רוצה שזה יקרה אף פעם. אני רוצה לאהוב את עצמי. לבד. בלי קשר לגבר. 

אני לא בטוחה שאני יכולה בכלל להיכנס לקשר. אבל עם זאת... את מי בדיוק אני משלה? אני כבר בקשר איתו. אם אני רוצה ואם אני לא. 

והיום הוא חזר. ובשבריר לילה הוא לא בא אליי. ידעתי שהסיכוי שהוא יבוא קלוש. אי אפשר לדעת איתו אף פעם. אבל כל כך רציתי. כל כך. הוא חטף שוב התקף עצבים עליי וכל הרגשות מהעבר עלו ובאו. והוא לא שמע כלום ממה שאמרתי לו ורק ניסיתי להסביר שיבין ורק הסתבכתי עוד יותר עם עצמי. ובאמת אחרי שהוא כינה אותי שקרנית כל כך הרבה פעמים, הפכתי להיות כזו. 

וחבל לי. מעבר לסקס המטורף. מעבר לזה שאני מחכה לו וזה קשה מאוד אבל אני רוצה אותו. מעבר לזה, הגעתי למסקנה עם עצמי שאני משחררת וזורמת ואם יקרה משהו בינינו אני אלך על זה עם כל הקושי, להיכנס למערכת יחסים שוב, עם כל הפחד. רציתי לתת צ׳אנס לנו. 

כל זה כבר לא רלוונטי. בגלל דקה של חוסר מחשבה לסיים שיחת וואצאפ, פשוט מההתלהבות שהוא מתקשר, השמדתי הכל. וזהו. הייתי חיי ת לחפור בזה עוד. להכאיב לעצמי עוד.  הייתי חייבת להוציא את זה פה. 

ועכשיו אני מפסיקה לדוש בזה. אין טעם. אין כלום בינינו. אף פעם לא היה. אף פעם לא יהיה. כשאני רציתי הוא לא וכנראה שקרה גם ההפך - פשוט עד שהבנתי את זה - היה מאוחר מדי. אף פעם כי זה פשוט לא מתאים. באמת אהבתי ורציתי את הבחור הג׳ינג׳י הזה. חבל כל כך  חבל שזה לא מתאים. 

השנה התחילה מעולה בשבילי

ובינתיים החגים עברו ונותר רק חג שני אז חג שמח 

לפני שבוע חזרתי מנופש הסקס שהיה לי ולפעמים זה נראה כאילו זה היה חלום. היה מדהים. כל החוויה הייתה מיוחדת - לנסוע אליו ככה לבד בידיעה שאני נוסעת לחופשת סקס - זה היה משכר ומרגש מאין כמותו. והיה לי כיף גדול איתו ולו איתי. הוא גבר חתיך וסקסי כל כך. הוא קינקי ברמות אחרות מכל הגברים שהייתי איתם. הוא בטוח במיניות שלו ואני נטרפת כשהוא מדבר אליי מלוכלך, ואני נמשכת אליו מאוד ואני שמחה כל כך שנסעתי. הייתה התלבטות גדולה מצדי אם לנסוע אבל זרמתי עם מה שהחיים הביאו אליי, החלטתי להתעלות מעל החשש שלי ולנסוע עד אליו, ולא לפספס את ההרפתקה הזו וההחלטה הייתה חכמה. הוא קנה חבלים סקסיים, הוא קנה לי לבנים סקסיים, הוא קנה לי נעליים סגולות יפות וסקסיות בטירוף, הוא קשר אותי שעה אחרי שהגעתי אליו, הוא ידע איך לעשות את זה טוב, הוא זיין אותי ככה טוב כמו שהוא יודע והוא הגשים לי את הפנטזיה. הפנטזיה! לא ראיתי יותר מדי את המקום, לא צילמתי יותר מדי תמונות, קניתי מעט מזכרות. רוב הזמן שיחקנו בינינו משחקים והיה מדליק, לוהט וסקסי.  

אני יודעת שיש לי מזל גדול שמצאתי את הפסיכו שלי. לא תמיד יש מזל כל כך גדול. לא לכולם יש. ולי יש. הוא מחזק אותי ונותן לי כוחות להיות מי שאני. אני מתחברת אליו ומרגישה כל כך פתוחה איתו. הוא לא שופט אותי על שום דבר והוא האי שלי באמצע הים הסוער שבו אני שוחה עכשיו. הוא אמר לי שהוא מוטרד בשבילי על מה שקורה ביני לבין הגבר שמעבר לים. הוא אמר שהוא מנצל אותי. ואז הוא אמר לי שהוא אחת הסיבות שאני מתוסכלת מינית. אמרתי לו שגם הייתי מתוסכלת קודם והוא אמר ״נכון אבל עכשיו את עושה הופעות מיניות. הוא גומר ונהנה ואת נשארת בלי כלום״. וואלה. הוא צודק. ההופעות האלה מחרמנות גם אותי. ברור כי אחרת לא הייתי עושה אותן אבל הוא מקבל את הפנטזיות שלו ואני לא. ואיפה אני? אני נהנית להופיע. נהנית שהוא נהנה ממני ככה. נהנית שהוא אומר לי שאני סקסית ברמות. נהנת להטריף אותו ככה. 

סיפרתי לו שאתמול היה לנו מעין תאקל תמונות וסיפרתי לו מה הוא כתב ואיך עניתי לו ושאחר כך הוא כתב לי שלפעמים אני אגרסיבית מדי. והפסיכו האהוב אמר לי שאני לא אגרסיבית - אני אסרטיבית וזה טוב מאוד. שהוא זה שאגרסיבי. אמרתי לפסיכו שאני מרגישה בזמן האחרון אגרסיבית ואני מוצאת את עצמי יוצאת על אנשים ולא הייתי ככה. ואני לא אוהבת את זה אצלי. תמיד הייתי כל כך עדינה. והפסיכו אמר שזה טוב ושככה צריך ושאהיה ככה עם גברים כי מגיע להם 😄 שאהיה אגרסיבית כי מתחילה לצאת מי שהייתה חבויה בי וזה טוב וחשוב נפשית ופיזית. 

ואחרי שאני יוצאת מטיפול כמו טיפול כזה אני מרגישה את כל העוצמה של הפסיכו בתוכי להמשיך לשמור על עצמי. ומשננת לעצמי את המשפט - את לא פוגעת בהם. הם פוגעים בך. אל תחשבי על הגברים - תחשבי על עצמך. 

אני מתרגשת מהנסיעה הזו. מההרפתקה הזו שאני עומדת לעשות. ובעיקר אני מתרגשת מזה שסוף סוף אעשה משהו שמלא זמן רציתי לעשות. את מה שייחלתי לו והתפתלתי בגללו כל כך הרבה לילות. הדבר הראשון שכתבתי עליו כאן. כשאהיה איתו אממש פנטזיות וזה מדליק אותי. יש לו פתיחות מינית. הוא קינקי. הוא יצירתי מאוד במיטה וזה מעולה בשבילי. יש לנו כימיה מינית לוהטת ואוטוטו נזדיין סוף שבוע שלם. לשנינו יש מלא דברים שאנחנו רוצים לעשות אחד עם השני ואחד לשני וזה כיף גדול. אני כל כך חרמנית בכלל ועליו ואני זקוקה נואשות למישהו שקצת ירגיע אותי. קצת יאזן את האש שלי. אני חייבת כי זה שולט בי יותר מדי. 

אז אני נוסעת אליו עוד חודש. וואוו. זה כל כך מטורף. אני לא מאמינה למה שקורה. חשבתי על זה. פינטזתי. רציתי ועכשיו כשזה פה אני מתה מפחד. אני באמת רוצה את זה?? אני שואלת את עצמי. זה פשוט כל כך מוקדם. כל כך מהר. רק התחלתי ליהנות מהחופש ופתאום מצאתי את עצמי במשהו מחייב במידה מסוימת. זה מתאים לי? אני יכולה לוותר על כל שאר הגברים? על חלק כן בטוח. על כמה יהיה קשה יותר. וקשה גם לוותר על אלה שעוד לא פגשתי. על הריגוש הראשון. על הרגע הזה הקסום בפעם הראשונה שחודר אליי גבר ויודע לזיין. לוותר על החיזור? על תשומת הלב הזו?

אני מוכנה להיות שוב עם מישהו? הרי טוב לי כל כך לבד. אני לומדת להכיר את עצמי בחופש הזה. אז לוותר עליו? אני מרגישה שאחרי שבע שנים עם מישהו זה התקדמות מהירה. מהירה מדי. ואז אני יודעת שאין חוקים. אין כללים. שום דבר לא קבוע מראש. והחיים דינמיים כל כך. ואני גם יודעת שכימיה כזו זה ממש לא מובן מאליו. זה ממש לא קורה עם כל אחד. יש שם משהו בינינו. לא יודעת מה אבל יש. ואני לא מרגישה רגשית מוכנה למשהו רציני.  לא לאהבה. לא לחבר. לא למערכת יחסים. במיוחד לא מערכת יחסים וירטואלית או מעבר לים. 

ובזמן הזה שהקשר התהדק בינינו נהיה לי קשה יותר ויותר להיות עם אחרים - פשוט כי הוא מדבר איתי כל יום וזה הפך להיות לוגיסטיקה בעייתית משהו כי אני גם עובדת וצריכה לישון מדי פעם. ובעיקר חסר לי זמן לעצמי. קשה לי שהוא מתקשר כל יום. קשה לי שהוא יודע איפה אני ומה אני עושה. קשה לי לאבד את העצמאות בלגור לבד ולא לדווח על מעשי. ועכשיו שאני לא עונה הוא שואל מה קרה ונאלצתי לספר שקר לבן השבוע. אבל מה אני אעשה? אני צריכה סקס פיזי. מגע פיזי. אני לא יכולה לגמור רק מלהסתכל עליו - אני פשוט לא גבר. אני צריכה גירוי מהגבר. ואני לא יודעת אם הוא מזיין שם. לא שואלת. לא רוצה לדעת. ובעיקר - ממש לא רוצה לספר או לענות על שאלה כזו. זה לא שיש לנו משהו בלעדי עכשיו. הוא גומר ממני. הוא אומר לי שבא לו עליי מאוד. שאנחנו יכולים לשלב בין המציאות לפנטזיה המינית. 

ובעודי כותבת את זה אני מפחדת עוד יותר מהאינטנסיביות של העניינים בינינו. זה באמת מרגיש מהר אבל גם מרגש וסוחף והזוי ומסעיר. אני נוסעת לסוף שבוע של סקס. סקס רצוף כל הסוף שבוע - אף פעם לא היה לי. הגשמת פנטזיות.