יומני מרלין

עייפה. יום עבודה ארוך, מתיש כזה. חזרתי ישר לפוך הנעים, לגופו המחמם והמחבק. חשבתי שישר ארדם עם העייפות הזו. אבל התעוררתי והשינה המתוקה שלה אני מייחלת איננה. שיחקתי במחשבות במה אם. מה אם הייתי חוזרת למיטה ריקה ולא חמה. מה אם הייתי חוזרת לבית ריק. מה אז. סתם עייפה וחושבת שטויות וכותבת אותן בלי כל שיקול דעת. רק להתעייף כבר ולעצור את הראש ולהירדם. ואיזה מושלם היה אם היה יורד בחוץ גשם והייתי יכולה להקשיב לטיפות והן היו מרגיעות ומנחמות ומרדימות אותי. במקום זה שומעת את הרוח העדינה, רעשי אופנועים רחוקים ושקט כזה שקשה לי לפעמים להתמודד איתו. אפילו השכנה הנאנחת שותקת. לא שמעתי אותה הרבה זמן אבל בעצם עכשיו זה מוקדם מדי בשבילה - היא בדרך כלל מתחילה לגנוח רק בסביבות שתיים-שתיים וחצי ככה. ואז אני מקשיבה לה. ועכשיו אני מקשיבה רק לעצמי. השלווה שנותן לי הפסיכו לא נשארת לאורך זמן, היא נעלמת וצצים תחתיה דברים חדשים(ישנים) כאלה. והפסיכו נוסע לחו״ל עוד שבוע 😒 יהיה לי כל כך קשה בלעדיו. עדיף שלא אחשוב על זה עכשיו. בשביל מה? זה בטוח לא עוזר להירדם. הכתיבה עוזרת קצת

אז נסענו לסוף שבוע והיה עמוס באירועים. ארוחת ערב עם ההורים שלו. יציאה עם החבר שלו. שינה על מיטה לא נוחה. בלי פרטיות. צהריים עם המשפחה שלי. ערב אצל החבר שלו. והגיע הלילה. והיצר החזק שוב התעורר. והמחשבות התעוררו. ואני חושבת על החלומות שלי בזמן האחרון ועל איזה מזל שאני לא מדברת משינה עם כל המין שיש לי בחלומות. לפחות בחלום יש. 

ואנחנו ממשיכים ללכת לטיפול זוגי. ואני ממשיכה לחשוב על הפעם הבאה שאראה אותה

אז הגיע אוקטובר. ובלילה הרוח נעימה ומלטפת ובבוקר קריר והחורף עומד מעבר לפינה. וגם היום המאושר ביותר בשנה 😄 ואני מהורהרת. אתמול לא ראיתי אותו כל היום. שעות העבודה שלנו היו הפוכות וכשהגעתי הוא כבר ישן עמוק. בלי לילה טוב לפני בטלפון או אפילו בוואצאפ. ובלי תקשורת לפני זה. ואני ישר חשתי רגשות אשמה. מה עשיתי? הוא גילה עליי משהו? למה הוא כועס הפעם? אבל עבדתי קשה על עצמי ודיברתי אליי וראיתי פרק בסדרה אהובה והרגעתי את עצמי. אם הוא לא רוצה לדבר איתי זו הבעיה שלו. באתי מהעבודה. והיה לי יום נהדר בעבודה. שם אני מרגישה שאוהבים אותי ורוצים לדבר איתי ושם אני אני. והניגוד הזה עזר לי להבין שזה לא אני זה הוא. ושתיתי ונרדמתי יחסית בסדר. ובבוקר התעוררתי מהשעון המעורר שלו והסתכלתי עליו. הוא לא ראה אותי. וחזרתי לישון מתכרבלת בפיקה של סבתא שלי. ועד שאראה אותו יעברו הרבה שעות ועד אז לא אטריד את עצמי במחשבות על זה (בשאיפה).

יוצא לי לחשוב על השולטת-נשלטת שאני. אני בן אדם מרצה. בכל קשר אני מתחילה אני ואחר כך אני מאבדת את עצמי. אחרי כל סיום קשר היה כאב רב, בכי, קושי, עצבות עמוקה ואז קמתי כעוף החול. חזקה ועצמאית ומלאת שמחת חיים ולפרקים מאושרת. ושכחתי כבר את הקימה הזו. שנים אני מרצה אותו ושנים ריציתי את החברה שסביבי, את המשפחה, את החברים. וזה מכביד יותר ויותר על הנפש ועל הגוף. אבל לא בסקס. בתחום המין אני מרגישה עוצמה שכזו. קשה להסביר את זה עם כל התסביכים שיש לי ובעיות הביטחון העצמי שמסביב אבל שם אני הכל. חופשייה מהכובד שעל הלב וסקרנית. ועכשיו אני לא יכולה להיות נשלטת או השולטת כי האיש שלי לא כזה והוא נבוך מהרבה דברים שקשורים בסקס.

וכשדיברתי איתו והייתי רק הנשלטת הבנתי שזה לא לגמרי אני.

אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם אצלו (חודשיים וחצי עברו וחסרונו מורגש היטב וחזק) זה שפעם הייתי ככה ופעם הייתי ככה. זה היה מטורף. מרגש. מרעיד את החושים ואת הגוף. מעניין ומגוון.  בדיוק כמו שאני צריכה. בדיוק כמו שאני אוהבת. כימיה ותיאום מיני מדהים היה בינינו.

העובדה שאני מרצה גרמה לי להפסיק לעשות הרבה דברים שאני אוהבת. דברים שהם אני. בגלל העובדה שאני פרפקציוניסטית ויתרתי על הרבה דברים כשנוכחתי לדעת שאני לא הכי טובה בהם. חיפשתי וחיפשתי במה אני הכי טובה ולא מצאתי. כשסיימתי את הצבא ומצאתי את עצמי מתלבטת עשיתי מבחן התאמה ובירור. עוגת תחומי העניין והזיקה אליהם התחלקה לפרוסות כמעט שוות בגודלן. וככה מול עיניי ראיתי את מה שאני מרגישה. אוהבת הכל אבל אין משהו שמושך אותי יותר מהכל. אני רוצה הכל. ולא ויתרתי על זה. והפסיכו הנהדר שלי אמר לי להפסיק לחשוב שאני צריכה להשיג ציון בכל מה שאני עושה ממישהו או מהחברה או לקבל הערכה או הכרה ופשוט לעשות. בשביל עצמי. ורק בשביל עצמי. בלי קשר לאף אחד אחר. הרי הפחד שלא אהיה מספיק טובה הוא מה שעוצר אותי שוב ושוב. להרפות מהפחד זו המשימה שלי עכשיו. 

קניתי שמלה חדשה 😄 פרחונית, שמחה ומחמיאה מאוד. קיבלתי אינספור מחמאות היום בעבודה והרגשתי שהרבה מסתכלים עליי (גם מי שלא אומר לי אפילו שלום) והרגשתי טוב. הרגשתי בעננים איתה. הבגדים עושים לי מצב רוח טוב. אני מרגישה יותר בנוח עם הגוף שלי וזה כיף. 

הפסיכו אמר לי שאני נראית טוב. סיפרתי לו על תלאותיי איתו השבוע והוא אמר שזה טוב. שאנחנו מדברים. שהוא כועס. שהוא מתעצבן. שהוא אומר מה הוא מרגיש. שכל מה שלא קרה בטיפול הזוגי קורה עכשיו. אפילו שהוא היה רק בשני טיפולים אישיים. החלטתי. החלטתי שאני נשארתי. ההחלטה הזו הייתה חייבת להיעשות והיא נגזרה מזה שלא החלטתי לא להישאר ומכאן זו ההחלטה שנעשתה. החלטה קשה. אני לא שלמה איתה לגמרי. קשה לי להיות איתו אבל יש גם רגעים טובים. ההחלטה הרגיעה קצת והטיפול הרגיע יותר. סיפרתי לו על האישה שהתנשקתי איתה. על הבחור שדיבר איתי על כמה זה הדליק אותו ושכעבור שלוש דקות היכרות התנשקתי גם איתו. על זה שמבפנים אני מבינה למה אני עושה את מה שאני עושה אבל מבחוץ אני לא מאמינה שאני עם מישהו והולכת ומתנשקת עם אחרים. הוא אמר שאפשר להסתכל על זה בשתי דרכים - האישה החוטאת והאישה ההרפתקנית. הוא מסתכלת עליי כעל מישהי שלא יכולה לדכא את עצמה. את מי שהיא באמת. את היצר המיני שלה. את הריגוש שהיא חייבת לספק ולאו דווקא ריגוש מיני. הוא אמר שהרבה חיים חיים סודיים וכל עוד זה בחשאי ובדיסקרטיות זה לא פוגע. דיברנו על השינוי שאני עוברת. הוא אמר שהוא רואה תהליך. שהוא רואה שינוי. שאני נראית טוב. שרואים את זה בפנים שלי. שאני עושה שינויים קטנים אבל הם גדולים. שאני אומרת יותר מה אני רוצה. שאני אסרטיבית יותר. 

אני לא יכולה להימנע ממי שאני. אני צריכה להשקיע בעצמי מבלי לחשוב עליו. אז נסעתי לבד עם חברות ופשוט הודעתי לו. עכשיו אני יוצאת וגם פשוט אמרתי לו. זה טוב. זה חשוב. ומה שטוב זה שאני לפחות יודעת שהערב אין סיכוי שאתפתה שוב ( כי כל כך קל לפתות אותי עכשיו) כי זה עם הבן דוד שלי וליד אנשים שאני מכירה אני יכולה להחזיק את עצמי. הבעיה היא כשאני לבד. או אז אין סיכוי למחשבות לעצור את הגוף. 

ואתמול. אחרי חילופי דברים לא קלים. אחרי רגיעה קלה. נכנסתי למיטה לפניו. מותשת מלילה קודם של שלוש שעות שינה. והוא נכנס אחרי. הוא לקח את היד שלי והעביר אותה על החזה שלו ואז על הבטן ואז הרגשתי את הזקפה שלו. והייתי רטובה כבר כמה שעות. הוא חזר הבייתה מוקדם וכמעט נכנס לי באמצע עינוג נעים. וירדתי לו קצת. ומצצתי וליטפתי ואז התיישבתי עליו. וזה היה אחר. בלי נשיקות שתמיד גורמות לי לחשוב עלינו. זיינתי אותו. זה הרגיש שאני משתמשת בוויברטור אנושי וגמרתי. וגמרתי 😄 איזה כיף. איזו הקלה. אחרי שלא היה סקס כמה שבועות קשים. אחר כך הוא גמר. אז הוא אמר שהיה לו כיף. אני אמרתי שהיינו צריכים את זה. ולילה טוב. ונרדמתי מהר. היין הרב ששתיתי קודם עזר (אני צריכה לשתות יותר) וגם אורגזמה יקרה מפז שהייתי זקוקה לה יותר מהכל. וישנתי. ישנתי כפול שעות ממה שישנתי בלילה לפני כן :)

אני חייבת להשתנות.

אני חייבת להיות מסוגלת להחזיק את עצמי.

אני חייבת להיות חזקה יותר.

אני חייבת להפסיק להיכנע ליצר שלי.

אני חייבת לעבוד יותר חזק.

אני חייבת להפסיק לדבר ולהתחיל להרגיש את הכוח מצטבר בי ולגדל אותו בי ולתת לו להשפיע עליי. 

אני כל כך רוצה להיות ככה. בטוחה בעצמי וחזקה. 

אני כל כך רוצה לגדל עור עבה ולהרים מחדש את החומה שהייתה לי ולשים זין על כולם ושלא יהיה אכפת לי 

מכלום

התעוררתי בבהלה לפני רבע שעה. התעוררתי לפנות בוקר בגלל חלום. חלמתי עליו. על הכמעט שלי. על התשוקה שרצתה אותי. חלמתי שבאתי אליו והפתעתי אותו ודיברנו. והתעוררתי בלב פועם, בעיניים קרועות ובלב מתגעגע. הוא רצה לתת לי את כל מה שחסר לי ואני הטיפשה סירבתי. שוב ושוב. הכל בגלל עקרונות טיפשיים והפחד הכרוך בהיסחפות לרומן כזה. אולי רומן מכריח להחליט. הוא רצה לענג את הגוף שלי. הוא רצה לאכול אותי. ואני ויתרתי על זה. ועכשיו אין לי אותו. ואולי גם בחיים לא יהיה לי מישהו עם כזה חיבור מיני ותשוקתי והבנה. בא לי ללכת אליו עכשיו ולארוב לו מחוץ לבית. אבל איך הוא יגיב? יכעס? ירתח? יתעצבן עליי בטירוף? יברח? אני חייבת חייבת לדבר איתו (להרגיש אותו. חייבת אותו). יעיף אותי ממנו? מה עדיף - המצב עכשיו או לנסות ולהסתכן בלפתוח את זה? הוא בטח עוד אוהב אותי, לא? עבר רק חודש וחצי. האם אני מוכנה בהסתכנות הזו? בהחלטה הזו? בבחירה של הגוף שלי?

תעביר את ידייך על גופי. תיגע בי. תלטף אותי בעדינות. נשיקות מחרמנות. תיגע בשדיי ותצמיד אותם ואז תצבוט בלי אזהרה ותגרור אנקה מפי. תסטור לי ותגיד לי להיות בשקט. תסתכל עליי במבט עמוק וחודרני ואהיה כחומר בידך. אני שלך. תעשה אותי. את כולי. תצבוט את הפטמה השנייה ותתפוס אותי מאחור. החזק חזק את ידיי. חזק. שארגיש את מפרקי ידייך על זרועותיי. תחזיק אותי ככה ביד אחת וידך השנייה תטריף אותי. תקשור את ידיי. תעמיד אותי ותצליף בישבני. תשאל אותי כמה אני אוהבת את זה ולא תפסיק לצבוט חזק את שדיי. תלקק אותי. תרד לי ואגמור בגניחה. תעביר את איברך על גופי. תתפוס את ידיי הקשורות ותוריד אותי למטה ואמצוץ את הזין שלך. תעביר שוב את איברך על גופי. תצבוט. תכאיב. תגרה ואושיט את עצמי אליך כדי שתחדור אליי וארגיש אותך. רק צריכה שתזיין אותי טוב

חזרתי אתמול שיכורה מאוד אחרי יציאה. הערב הכניס בי אנרגיה מינית, סיפוק וגירוי טוב. החרמנות אחרת. התנשקתי אתמול עם בחורה 😄 היה לי ערב מעניין שהתחיל בבליינד דייט מביך איתה אבל ישר שתיתי מלא להעביר את המבוכה. וזה אחרת עם בת. זה כל כך אחרת. ונהנתי מאוד. אני מפנטזת מלא על בנות. והייתה לי הזדמנות עם בחורה שידעתי שגם בקטע ולא יכולתי למנוע את זה. זה היה חזק ממני. זה היה מגרה ומפתה ומדליק. נהנתי איתה ונהנתי להוציא לגברים את העיניים. ממש נהנתי מזה. זה חירמן אותי מאוד. גם על שלישייה עם עוד בת ובן אני מפנטזת מלא. הסערה שבתוכי והחרמנות האדירה גרמו לי ליזום. אני נישקתי אותה בשלב מסוים. פשוט סתמתי לה את הפה כשהיא דיברה וזה הרגיש נהדר להיות היוזמת. זו שתופסת ביצים ולא מפחדת ליזום. האסרטיבי והדומיננטי בתחילת קשר. והיא נענתה לי וליטפה את הפנים שלי והצוואר וחייכה אליי. הסתכלה עליי הרבה. ואני גם נגעתי לה בשדיים. היינו במקום ציבורי אבל לא התאפקתי. התנשקנו והתלטפנו והרגשתי בעננים. בחורים ראו אותנו ודי התנפלנו עלינו. היינו שיכורות והם תפסו אותנו. לא נתנו לנו ללכת. בסוף השתחררתי ממנו והוצאתי אותה מהשני וברחנו משם. איך שיצאנו החוצה שוב תפסתי אותה ונישקתי אותה להעלים את מה שהיה איתם ולהחזיר את מה שהיה בינינו.

לא רציתי להפסיק להתנשק איתה. היינו עם מכר שלה. שניהם מבוגרים ממני בדי הרבה שנים ושוב הייתי הילדונת. הקטנה. 😄 הם אמרו לי כמה אני מהממת ודיברנו כמעט רק על סקס. האווירה הייתה מחרמנת מאוד. לכל הערב הייתה הילה - הנה אני שוב מתנשקת עם מישהי. זה קרה לי פעם אחת וזו הייתה אחת הנשיקות המתוקות והמוצלחות ביותר שהיו לי. שנים רציתי שוב ואתמול זה קרה. היה ערב מחרמן. ואחר כך התכתבתי עם החבר... והחרמנות גברה והתמתקה. היה ערב מחרמן ומתוק וטוב. וזה נתן לי מלא אנרגיה טובה. 

יש לי מה להגיד. יש לי מה לכתוב. אבל זה לא יוצא. כתבתי ומחקתי כבר ארבע פעמים. לפעמים זה פשוט לא הולך. צריך להרפות ולוותר. 

בפנים תחושת הקלה. לא נכנעתי היום. לא ברחתי. דיברתי. אמרתי. לא נתתי לו להישאר בקונכייה שלו. זה הקרב האחרון במלחמה המתישה הזו.

קרו דברים. טיפולים עמוקים וקשים. שיחות חדות עם החבר. שיחות קשות. מאיסה עצמית במצב. בבריחה. בהתעסקות הבלתי נגמרת הזו. ברגשות המבולבלים. אני לא אניח לו עכשיו. לא אתן לו לשקוע בנוחות של לא חושבים אז כלום לא קורה. אולי הוא יכול לחיות ככה. אני לא. והפחד הזה של לאבד אותו ואת האהבה הזו הפך קטן יותר. והשינוי הקטן הזה משמעותי בשבילי. 

ופתאום - הארה. אני שכל כך גאה בכנות שלי עם חברות מסוימות ובעיקר בסיטואציות חברתיות מסוימות שאני לא יכולה להיות בהן קצת צבועה - אני לא כנה במערכות יחסים. אני מפחדת באמת להיחשף, מאבדת את הביטחון העצמי שלי ואת מה שמייחד אותי - הכל מהפחד שהגבר שאמור לאהוב אותי יראה מי אני באמת. ולא ירצה אותי עוד. אני לא כנה. ולא הייתי איתו מלא זמן כי קשה לי לדבר איתו. כי הוא קשה כל כך. אבל זה לא תירוץ. די לזיין את השכל שוב פעם ושוב פעם על ההתלבטות הרגשית מינית הזו הבלתי נגמרת. חדשות לעצמי: היא לא תיגמר. די לשתיקה מהפחד של אי קבלה ואי אהבה. די!! נמאס