יומני מרלין

קיבלתי הצעה מחבר. הצעה מפתה ומעניינת.
החבר הציע לתת אותי מתנה לחברה שלו.
איך שהוא הציע נדלקתי. אני??? מתנה???!!!
ולא סתם מתנה - הגשמת פנטזיה... וואווו. התרגשתי
זה חימם את כולי - עצם ההצעה, ההצעה עצמה והתסריט שעבר בראש ישר אחרי שהוא הציע.
אני אגיע אליהם לפני שהחברה שלו חוזרת הבייתה מהעבודה.
אני אחכה לה על ארבע. עירומה. היא תיכנס לבית ותזיין אותי בסטרפאון.
הוא לא פירט עוד. הוא רק אמר שנזרום משם.
הוא אמר וצדק שאמר שיודעים איך זה מתחיל ולא יודעים איך זה נגמר.

הוא כתב לי את ההצעה וישר ראיתי אותה. מול העיניים שלי ראיתי אותה. את כל האירוע הזה.
הוא אמר לי לחשוב אם אני בטוחה שאני רוצה לעשות את זה. ואמרתי לו שאחשוב.
כל הגוף שלי בער וצרח עליי ״מה את חושבת בכלל? לכי עכשיו!״ ״תגשימי פנטזיה מטורפת״
״תספקי אותי כבר!!״
חכי לה בבית. הוא בטח יהיה שם איתך ויצפה. המחשבה לחכות ככה עירומה למישהי שאני לא מכירה ולהתפשט ככה בלי לגעת ובכוחות עצמי מול מישהו, חבר, שלא היה בינינו משהו מיני הייתה לי קצת קשה.
קשה ומוזרה. סיטואציה שונה לחלוטין מכל מה שאני מכירה.
אני אוהבת שמפשיטים אותי. רוצה שיקרעו מעליי את הבגדים.
וכאן אני ממתינה עירומה וחסרת ישע.
ראיתי את הסיטואציה.
עמדתי על ארבע על רצפה בבית טיפוסי. חרמנית ונרגשת ומבוהלת ומפחדת וסקרנית ממה שהולך לקרות.
היא נכנסת ורואה אותי. מניחה את התיק על הרצפה ומביטה בי. ניגשת לחבר ומנשקת אותו ואומרת ״את המתנה,אה?״
ואני רטובה כל כך ושוכחת מהפחדים ורוצה שהיא תתקרב אליי ותיגע בי ותפתח את המתנה שלה.
והיא מלטפת את החבר ומודה לו בנגיעות על גופו על המתנה
ומתקרבת אליי. הוא יושב בצד ומביט בנו. מביט בחברה שלו נהנית מהמתנה שלו.
היא מעבירה עליי את ידה ואני מרגישה ואני מתחשמלת מהמגע. רוצה שיגעו בי כל כך
היא מלטפת את גבי את ישבני וידה משתחלת בין רגליי ואני נאנקת.
היא מושיטה את ידה וממששת את שדיי וצובטת אותם. אני נאנחת. היא נוגעת בכוס הרטוב שלי ומרגישה כמה אני
רטובה וצוחקת
היא מעבירה עליי את הסטרפאון ומכניסה אותו לפי ואני מוצצת אותו
בינתיים החבר בא מאחוריה ומפשיט אותה ומלטף אותה. הוא עוזר לה לשים את הסטרפ און ואני רואה אותם ונדלקת מכל
מה שהם עושים. אני רוצה ששניהם ייגעו בי אבל אני לא מבקשת כי אני עדיין המתנה שלא נפתחה. אני שם לענג
עכשיו כשהסטרפ און עליה והיא מקרבת אותו לפי וזה אפילו עוד יותר מדליק אותי.
החבר עומד שם והזקפה שלו ברורה ויוצאת מהמכנסיים. החברה מלטפת אותו מפשיטה אותו ואני מוצצת ומוצצת
מסתכלת על מה שקורה ביניהם במבט משתוקק
היא קמה וניגשת מאחוריי. היא צובטת את פטמותיי הקשות, היא סוטרת לי על הישבן
הוא נותן לי סטירה
ואז היא חודרת אליי
אוויי הפנטזיה מתממשת ואני נמצאת בתוכה.
היא מזיינת אותי ככה ואוחזת חזק בישבני ובשדיי ואני גונחת. החבר עומד בצד ומלטף את הזין שלו
היא קוראת לו אליה ועושה לו ביד בזמן שהיא מזיינת אותיעמוק יותר
אומרת לו בסערת חושים שהיא אוהבת את המתנה ושהיא רוצה שגם הוא יהנה ממנה ושולחת אותו אל פי
אני משתנקת כשאני מבינה מה הולך לקרות. אני אוהבת כל כך לרדת. ועכשיו זה הולך לקרות
ועכשיו שניהם מזיינים אותי ואני המתנה, מזויינת בשני קצוות גופי.
אני יכולה להישאר ככה בפנטזיה הזו. זה כל כך מדליק אותי.

הצעה מדהימה. אני יודעת. אני נהיית רטובה רק מלכתוב את זה כאן.
כשהחבר הציע לי ישר דמיינתי את הגוף שלה מתחכך בי
אותה נוגעת בי. מענגת אותי. אותי מענגת אותה. אותה נוגעת בי ואני נוגעת בה.
ועושה בי כרצונה. מזיינת אותי בסטרפאון. אולי אפילו קושרת אותי או חוסמת את פי בידה.
וזה כל כך הדליק אותי וכל כך חירמן אותי.
ואני חייבת להודות כאן בפני עצמי, בפניכם ובפניו שהתחרמנתי גם מהמחשבה ששניהם ביחד ירצו להתענג על גופי.
כן. יש לי הרגשה שהוא כבר יודע את זה אבל הוא לא הולך איתי למקומות האלה כשאנחנו מדברים.
הוא בחור מיוחד.
הוא הכתף שלי עכשיו. האוזן קשבת היחידה שלי. הודתי בפניו שאני בוערת מבפנים ומשתגעת מתשוקה.
אני לא יודעת איך נפתחתי ככה בפניו. הוא כנראה ראה עליי את מה שאני מתאמצת להסתיר.
הוא שאל שאלות חדות ועניתי לו.
זאת הייתה הקלה להוציא את זה החוצה.
נהיה לי כבר קשה לשמור את הכל בתוכי.
הטמנתי עמוק את התחושה וכאב לי הגוף והייתי עצובה אבל העדפתי את זה מאשר לומר למישהו וככה להפוך את זהלמציאותי ואמיתי.


ורציתי ישר ללכת על זה
ולהתענג ולהישטף בגלי עונג
פ
אבל אמרתי לו לא תאמינו לי שזה לא היה קל אפילו שידעתי שלא אעשה את זה היה קשה לומר לא
דאגתי קצת שהיחסים בינינו ישתנו ואאבד את האדם היחיד שיודע באמת מה עובר עליי
אבל זאת לא הסיבה העיקרית.
היה קשה כל כך כי אני לא מסופקת מינית.
הנה. כתבתי את זה. אני גם אפרסם את זה ולא תהיה דרך חזרה מהמילים הללו שייצאו החוצה.
אני במערכת יחסים ולא מסופקת מינית.
אני מאוד אוהבת אותו ורע לי כל כך.
איזה עצוב זה. קשה לי לכתוב את זה.
חלק מהפוסט נכתב אתמול אבל לא היה לי אומץ לפרסם את זה.
זה בלוג אנונימי ולא היה לי אומץ. כי אני פחדנית.
הפעם אני אשתדל לא לוותר לעצמי ולפרסם את זה.
זה כל כך קשה לי. כואב לי הגוף. כואב לי הלב. כי מה עושים במקרה כזה? מה עושים?
אני לא יודעת.


החבר הבין. אני חושבת שהוא גם שמח שזה מה שהחלטתי.
הוא ממש לא רצה להיות זה שישפיע ככה על חיי ועל הזוגיות שלי.
החבר הזה הוא הכתף שלי עכשיו בתקופה הזו.
וזה פשוט מדהים אותי שהוא מבין אותי ככה.
אני אוהבת גברים. אוהבת מאוד. אולי בגלל זה אין לי ממש חברים גברים. כל פעם שהיה לי זה לא נגמר טוב.
אבל איתו זה אחרת. אבל אני יודעת שזה בגלל שהוא אחר ולא בגללי.
הוא זה ששיכנע אותי לכתוב כאן.
בלוג אנונימי. להוציא החוצה יצרים ורגשות.
הוצאת היצרים קלה. הרגשות קצרה. כי הנה אני לא מסוגלת לפרסם את מה שכתבתי עכשיו.
אלך לישון ואפרסם אולי בבוקר כשאאזור אומץ.