יומני מרלין

אז לא כתבתי שבוע כאן
ולא חשבתי שאכתוב הלילה אבל נדודי השינה לא נותנים לי מנוח
וחשבתי אולי יעזור לי קצת לכתוב.
אולי אירדם אחר כך.
בארצות סקנדינביה אנשים חוטפים דיכאון חורף
אני חטפתי השנה דיכאון קיץ
היו לי שני דיכאונות קשים בעבר אבל זה הפיל אותי על הרצפה
ואין לי סיבה לקום ואין דרך ואין כיוון ויש רק כלום אחד גדול

חורף תמיד היה אהוב עלי וגם הסתיו
הסתיו כאן משולב בקיץ אבל זה כבר לא קיץ זוועתי ונהיה נעים בערב
ואני שומעת את החורף מתקרב אליי. מגיע לחבק אותי
ואני מרגישה קצת יותר טוב
כל שנה כשיורד היורה יש לי אורגזמה גדולה בלב
ואני כל כך צריכה חיזוק ללב הדואב שלי
אני מחכה לו, ליורה.
הדיכאון לא התחיל בקיץ הזה. הוא התחיל בסוף הקיץ הקודם בשקט וגדל והתפתח והשתלט עליי
נותרתי ללא כוחות
לא יכלתי לכתוב
יותר
עייפתי כל כך
אבל האוויר הנעים בסוף השבוע הזכיר לי שרגע קטן של אושר יגיע עוד חודש בערך
בתקווה לפחות
וזה הטעין אותי בקצת אנרגיה
אז חזרתי