אני שוכבת על הספה בסלון. הרגע נכנסתי הבייתה. חזרתי מיום עבודה ארוך ואני עייפה.
אני מקשיבה לנשימות שלי ומרגישה את הרטיבות בתחתונים.
צריכה לקום לעוד יום עבודה מוקדם בבוקר ולא רוצה ללכת לישון.
השעות האלה של הלילה קוסמות לי יותר.
השקט. הלבד. החושך.
האם אצליח להירדם היום מהר? זו השאלה.
אני לא רוצה לגלות את התשובה.
ובגלל זה אני מסרבת להיכנס למיטה.
אני לא רוצה לשכב שם במיטה וללכת לישון.
אני רוצה לרכב על מישהו עכשיו בחושך הזה. החדירה תהיה מהירה מהרטיבות שבי.
הוא לא יראה אותי ואני לא אראה אותו. נעמוד ככה בחדר והוא יתחיל לגעת בי.
חוש המישוש יתחדד אבל הלילה אני השולטת.
אני תופסת לו את הידיים ולא נותנת לו לגעת בי.
מורידה אותו לרצפה וכשהוא על הברכיים הוא כמעט בגובה שלי. זה תמיד מצחיק אותי.
אני לוקחת את חגורת העור שלי וקושרת לו את הידיים מאחורי הגב.
אני מרימה לו את החולצה ונושכת אותו חזק בחזה. הוא מתקפל. הוא לא ציפה לזה.
אני נושכת אותו חזק עם השיניים.
אני מורידה לו את המכנסיים ונועצת מבטים בזין שלו.
הוא רואה את המבט. התרגלנו לחושך. וזקפתו גדלה יותר.
אני נעמדת מאחוריו ומשחררת את החגורה מידיו. הוא נשאר ככה על הברכיים. ואני מתפשטת.
זורקת את הבגדים מעליו שיראה אותם. הוא מתחיל להסתובב אבל הצלפה מחגורת העור עוצרת אותו.
אני מסננת לו שאסור לו ומצליפה בה שוב.
על התחת שלו.
ממשיכה להתפשט
הוא לא זז. הוא למד.
אני מעבירה את החגורה על הגוף שלי ואז על הגוף שלו.
אני דוחפת אותו לשכב על הגב והוא רואה אותי.
אני עולה עליו ותופסת שוב את ידיו. אעביר את שדיי על פרצופו ואכניס אותו לתוכי. בבת אחת.
אשב עליו וארד ואעלה עליו. אחזיק חזק בידיו והוא ינסה לחמוק מאחיזתי אבל אני אדחוף אותן לגבו ואכאיב לו
שיבין שאני מחליטה כאן.
הוא חזק יותר ממני אבל בסקס מתעוררים בי כוחות ואני לא יודעת מאיפה הם מגיעים.
כוחות התשוקה.
אני רוכבת עליו. אני שולטת בקצב.
אני מכניסה את כולו לתוכי ומרגישה כמה אני רטובה.
אני זזה עליו מהר. מזיינת אותו כי זה מה שהוא, זיון.
אני גומרת ויורדת ממנו.
אני הולכת לעשן סיגריה ונוגעת בעצמי וחוזרת. הוא לא זז ממקומו.
אני עדיין רטובה ואני רוצה שוב לרכב עליו.
הוא הצעצוע מין שלי. אני משתמשת בזין שלו כדי לענג אותי.
צעצוע שאני משחקת בו. נותן לי לעשות מה שאני רוצה.
אני רוצה שהוא יישאר ככה ואוכל לעלות על הזין שלו
כשהרטיבות נוטפת ממני. כמו עכשיו.
לפני 12 שנים. 23 בספטמבר 2012 בשעה 22:44