יומני מרלין

טוב זה פתח בי משהו.
החבר הראשון שהיה לי (בכיתה ד׳) נפרד ממני
ולמחרת הפך לחבר של החברה הכי טובה שלי.
החבר הראשון הרציני שהיה לי בגד בי.
הייתי ילדה די תמימה
ועדיין חזיתי שזה יקרה.
נשבעתי לעצמי אז שאני בחיים לא אבגוד.
הכאב היה חזק כל כך.
זה קרע לי את הלב ומאז לא החלמתי.
הבטחתי לעצמי שלא אעביר מישהו דבר כזה.
שנפרדים ולא בוגדים.
ועכשיו אני מבינה כמה הייתי תמימה אז
ולא מבינה איך לא ראיתי את זה קורה.
ואיך נתתי את כל הלב שלי במתנה
ולא שמרתי על עצמי.
אבל התובנה הזו לא חדרה אלי.
המשכתי ככה. להתאהב עד כלות הנשימה ולהיפגע.
אני חושבת שלא הפסקתי לאהוב אותם.
אני עדיין אוהבת.
גם את אלה שפגעו בי.
ופיתחתי חומה וניסיתי להעמיק אותה ולבצר אותה
אבל היו חורים שאי אפשר לסתום

סקס
לא עמדתי בפני גברים
רק רציתי סקס. ושהשאר יבוא אחר כך.
רק לספק את התאווה שמתרוצצת בגופי.
להתענג שוב ושוב על עינוגי הגוף.
וככה חייתי. והיה לי טוב עם זה.
רק לזיין וזהו.
ולא היה איכפת לי מה חשבו עליי. לי היה טוב.
והכרתי אותו.
ואני איתו.

פגשתי לפני חודשיים בחור שהזדיינתי איתו כמה פעמים שוות ביותר.
התאהבתי בו מעל הראש.
ידעתי שאנחנו לא מתאימים אבל הוא ניגן ושר לי בגיטרה,
עשה לי תה בפיינג'ן, הסתכל עליי בעיניים המדהימות שלו
ואמר לי שאני יפה.
והסקס. אויי הסקס....
אווווווווווווויייייייווו
ורציתי.
כל כך רציתי. ולא עשיתי כלום.
קשה לי עדיין לכתוב על הפגישה
אולי בהמשך.

לקח לי חודשיים לכתוב על הפגישה הזו שעירערה אותי
ולא בגדתי.
ומאז אני מרגישה כעס עצום על עצמי.
רק נשיקה אחת.
נשיקה ואף אחד לא היה יודע.
פרידה בנשיקה. .״נשיקה אחרונה״, כמו שהוא אמר
אבל לא עשיתי כלום.
ואני מרגישה חרא כי לא עשיתי
ועוד יותר חרא כי אני מצטערת שלא עשיתי

גם הוא בגד בי.
הנוכחי.
זה בטח לא נחשב לאנשים בגידה. אבל מבחינתי זה כן.
מבחינתי מחויבות זה ויתור מסוים. ויתור על האפשרות לגעת במישהו אחר.
והוא נגע. מישש לחשפנית את השדיים. במסיבת רווקים.
כן. אני יודעת. מסיבת רווקים.
אבל אני נפגעתי עד נשמתי.
אני, לפי המחויבות, לא יכולה לגעת בגבר אז למה שהוא ייגע בגלל מוסכמת מסיבת הרווקים?
העובדה היא שאני אישה ולא אגיע למסיבת רווקות עם חשפן
וגם אם זה קורה לבנות מסוימות זאת לא ממש מוסכמה חברתית מצד החברה
וזה פשוט לא אותה החוויה אצל נשים
אין את אותה אחווה הזו שיש לגברים.

ועוד בשדיים.
איבר הגוף שלי שאני הכי מתגאה בו.

נעלבתי כל כך.
לא נתתי לו לגעת בי
ומלא זמן עבר עד שנתתי לו
לגעת בשדיים שלי שוב

ורציתי לקום וללכת. לעזוב. כי הוא שבר את הדבר הכי חזק מבחינתי.
וובטח הרבה יחשבו שאני מגזימה
אבל הוויתור הזה. לא לגעת יותר בגבר.
וכן לגעת רק בגבר אחד. רק באחד.
בצורה הזו.
זה הדבר הכי קשה שנאלצתי לעשות בחיים.
לשים את התשוקה שלי מאחורי שער ובריח.
להרגיע את ההורמונים שמתרוצצים ומטריפים אותי על דעתי.

ולא עזבתי.
הייתי חלשה.

איבדתי את עצמי. ואני כבר לא יודעת מי אני.