יומני מרלין

דיברתי עם החברה שלי.
לקח לי הרבה זמן לאזור אומץ והרבה זמן להביא את עצמי לעשות את זה
לפתוח את הפה ולפתוח את הלב בפניה
אבל השבוע הרגשתי שאני חייבת
שאני לא יכולה להמשיך
שאני קורסת
והייתה לנו שיחת נפש ארוכה בטלפון
ממש ארוכה

בפעם ההיא, כשהיא באה אליי הייתה לנו שיחת נפש אבל קלילה יותר
חישבתי יותר מה לומר ומה לא
הפעם לא שמתי מחסומים
אמרתי לה שקשה לי לדבר ולהיפתח
ועכשיו אני חשה כזו הקלה
אולי אצליח לישון מעט הלילה
כי מיום שני אני לא מצליחה לנוח כמו שצריך
והגוף הפיזי שלי מתמוטט
היא הייתה מדהימה
ידעתי שהיא תהיה
אנחנו דומות מאוד בהרבה דברים
מבחינת הנפש המיוסרת
היא הקשיבה לי והקלה עליי
 בהקשבה. בהבנה. בזה שהיא קיבלה אותי
והיא אמרה לי שמותר לי ואני לא צריכה להרגיש רע
שעליי לבחור את מה שאני רוצה בחיים
וזין על כולם
:) שתינו תמיד אומרות לשנייה דברים שאנחנו יודעות
שצריך לעשות אבל לא מצליחות לעשות את זה בעצמנו
דברים לא השתנו בעקבות השיחה
רק הקלה
הורדתי מעט מעמסה והתעודדתי קצת
העיקר שסוף סוף דיברתי
המילים והרגשות והמחשבות יצאו החוצה
לנשום קצת אוויר מהבלגן המחניק של הראש שלי