אז לא כתבתי הרבה זמן כי לא היה לי מה לכתוב
כלומר, ברור שהיה אבל נמאס לי מעצמי
מהקיטורים הבלתי פוסקים
די! כמה כבר אפשר?
אבל אני לא נרדמת אז הנה אני. שוב כאן
מקווה שאחרי הפוסט אצליח להירדם. זה עשה את העבודה ברוב הפעמים
שבוע העבודה המטורף הזה לפני פסח גרם לי להבין כמה שאני צריכה חופש
ממש חופש. שקט נפשי והתנתקות. זמן אמיתי איתי כדי להעריך מחדש את המקום שלי
אבל אני לא צופה זמן כזה
לא בקרוב, לפחות
פגשתי אתמול חבר שלא ראיתי הרבה זמן ובעיקר לא דיברתי איתו
והוא הציע לי לחזור ללמוד
היו לי הבלחות של מחשבות כאלה בזמן האחרון אבל שמתי אותן בצד
הגבר שלי אמר בזמנו שאני חייבת לעבוד ולהרוויח ושאני צריכה להפסיק ללמוד ולהתפרנס כמו שצריך אז הפסקתי
ואם אני אלך פנימה עמוק יותר מאז קצת רע לי. אני אוהבת ללמוד. מאוד ואני מתגעגעת לזה
אולי באמת אקח איזה קורס? איזה משהו? אפילו שזה יקר וש״צריך לחסוך״, כדבריו
אחשוב על דברים אחרים חוץ מהגוף הלא מסופק והנפש המבולבלת והכואבת
זה יהיה שינוי מרענן. לחשוב על משהו אחר
נראה
