בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 11 שנים. 6 באוגוסט 2013 בשעה 20:23

חזרתי הבייתה אחרי יום עבודה והוא לא פה. הלך לחבר והבית ריק. מחר נוסעים לנופש.

הבית ריק בלעדיו. מוזר בלעדיו. 

כל היום ניסיתי לאגור בתוכי אומץ לפתוח את הפה ולדבר. לומר לו

הוא נוסע לנופש יום לפני. והתגנבה למוחי מחשבה. אולי מחר. אולי באמת אני צריכה לראות איך זה מישהו אחר כדי לקבל מושג. האם רגשות האשם יכריעו אותי או האם אבין שאני צריכה משהו אחר

יש הרבה לכתוב. לספר על היומיים המטלטלים נפשית שעברתי. אבל אין לי כוח לדוש שוב עכשיו

אני רוצה שקט 

אולי בשקט הנופש. בבריכה. בשינה. בקריאה. אולי אז יגיע יצר הכתיבה

האמת שבא לי לצייר אבל אני לא לוקחת איתי את הציוד אז זאת לא אופציה

אז אני אחליף למצעים נעימים ואנסה להירדם בשקט שבבית הזה שלנו

לילה טוב


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י