״אם רק היית באה לפני שבוע...״
״ככה זה בחיים. (חיוך עצוב) או שאין מלא זמן או שמגיעות שתיים בבת אחת״
״כמו אוטובוס״
״מממ...״
״אז אני לא רוצה שתרגיש מחויב כלפיי רק כי אני מתוסכלת ופה מולך. אני אהיה בסדר. אתה יודע מה אני רוצה ואני לא רוצה להרוס משהו שעלול להתפתח ולהיות רציני״.
- המבט המיוסר בעיניים. הסערה הפנימית בין המוסר לתשוקה. ראו היטב את ההתלבטות על פניו וזה היה מגרה. חשבה משחק פיתוי שאולי יצליח. וכבר הייתה בטוחה שלא. הוא היה אדם טוב. היא מצאה את עצמה מופתעת. במקום שזה ייראה לו מרגש, זה נראה לו מלאכותי. הוא רצה להכיר קודם.
ואז ההפתעה:
״אני מחכה שתגידי לי לנשק אותך״
״תנשק אותי״
- והוא נישק והיא נישקה חזרה. זה היה מוזר. קצת נורא. זה היה טוב. זו הייתה התנשקות. והוא התחיל לגעת וזה היה מוזר וזה היה מרטיב. היא לא עצרה את היד שלו. ופעם גם כיוונה אותה. והגוף אמר לו תודה. וזה היה נעים. מאוד נעים. העביר את אצבעותיו על הצוואר, על החזה מעל השדיים וגם נישק והסיר הצדה את הבד שהפריע. נאנקה קלות ונשענה עם ראשה לאחור. היה טוב. ובלי מחשבות. ומתישהו התיישבה עליו והתחככה בו והוא עצר ואמר שעוד רגע זו נקודת אל חזור והיא קמה מעליו. שלפה שוב את שדייה השובבים והוא אמר ״לא מפסיקים?״ ונזכרה והחזירה את השמלה למקומה. הוא היה חמוד.
- והלכה משם. רטובה ומרוגשת. וכשראתה אותו בחוץ התנהגו כאילו לא היה כלום עכשיו. וזה היה כמו בני נוער והיה בזה אלמנט ריגושי. וכשהלך משם לאהפסיק להביט בה. (מעניין מה הוא חושב עכשיו. מעניין כמה זמן יעמוד לו עכשיו? מעניין אם יאונן על זה? מעניין אם רואה מול עיניו את חלק הגוף שנחשף בפניו?)
- ויותר מאוחר כתב לה שלא היה צריך לתת לה ללכת ועוד דברים שרק הוסיפו לרטיבות הקיימת.