אז שלחתי לחמי על פני המים ונראה מה יהיה
וחשבתי עכשיו שזו מלחמה בין הרגש ובין התשוקה. מלחמה בין הלב ובין הכוס. מי חזק יותר? הלב נחלש בזמן האחרון. והתאווה להזדיין גוברת וגוברת. לא היה לי סקס כבר שבועיים(!!). נכון הייתי חולה. נכון לא הרגשתי טוב. אבל עדיין זה מלא זמן. וגם עכשיו כשאני גמורה מעייפות הייתי מתעוררת ישר. בבוקר בקושי פקחתי עיניים כתוצאה משלוש שעות שינה והייתי הכי זומבי אבל הייתי חרמנית מאוד. מאוד. ואמרתי לעצמי: לא ניקח אוכל לעבודה, לא נסדר קצת את הבית, נאחר לעבודה - לא אכפת לי - הכוס דורש סיפוק. ואוננתי עליו. ולא עשיתי את זה הרבה זמן, מאז שהוא נעלם. זה פשוט כאב מדי. אבל הייתי חייבת אורגזמה מהירה ומשובחת ואת זה הוא יודע לספק - גם כשהוא בכלל לא כאן. והוא נעלם לפני כמעט חודש ואני שואלת את עצמי אם הוא חושב עליי. אם הוא נזכר בי כשהוא נוגע בעצמו. ממנו הייתי מבקשת סליחה. אבל אם הייתי נפגשת איתו כמו שהוא רצה הייתי נסחפת ושוקעת ברומן רותח מתשוקה ואולי אפילו אהבה וידעתי את זה ובגלל זה לא נפגשתי ועכשיו הוא איננו. ואני נשארתי עם תשוקה רבה ובלי מישהו לפרוק עליו אותה. וזה קשה. קשה לי מינית כי הוא סיפק אותי פעמים רבות במגבלות שיש כמובן וקשה לי רגשית. אני מתגעגעת לתשוקה שלו אליי. כל כך מתגעגעת לזה.
בינתיים מה שיש לי זה חיבה וחום ואהבה ורגש וחיבוק אבל אין
לי תשוקה