סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 11 שנים. 20 בספטמבר 2013 בשעה 19:57

ופתאום - הארה. אני שכל כך גאה בכנות שלי עם חברות מסוימות ובעיקר בסיטואציות חברתיות מסוימות שאני לא יכולה להיות בהן קצת צבועה - אני לא כנה במערכות יחסים. אני מפחדת באמת להיחשף, מאבדת את הביטחון העצמי שלי ואת מה שמייחד אותי - הכל מהפחד שהגבר שאמור לאהוב אותי יראה מי אני באמת. ולא ירצה אותי עוד. אני לא כנה. ולא הייתי איתו מלא זמן כי קשה לי לדבר איתו. כי הוא קשה כל כך. אבל זה לא תירוץ. די לזיין את השכל שוב פעם ושוב פעם על ההתלבטות הרגשית מינית הזו הבלתי נגמרת. חדשות לעצמי: היא לא תיגמר. די לשתיקה מהפחד של אי קבלה ואי אהבה. די!! נמאס


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י