אתמול ישנתי עמוק. ישנתי חזק. הייתי עייפה מאוד משאר לילות נדודי השינה שלי. מה שעזר לי להירדם חוץ מהעייפות והגוף המותש זה הטיפול. לפרוק דברים שיחרר לי את הראש ויכלתי להתפנות למנוחה. ככה זה בדרך כלל בימים שאנחנו נפגשים. אני ישנה טוב.
כנראה שבשישי הזה אהיה לבד. ויהיה לי כנראה בית ריק. הוא הולך למסיבת רווקים ואני מקווה שיישאר לישון אצל ההורים שלו. מקווה. אני צריכה קצת ספייס. הוא רצה שאשאר אצל ההורים שלו כשהוא לא נמצא. אמרתי לא. יומיים אחרי שוב שאל ואמרתי לא נחרץ אפילו שראיתי שהוא מנסה לעשות לי רגשות אשם. אני אשקר אם אכתוב שלא הרגשתי רע. הרגשתי. אבל הרגש הזה לא ניצח בסוף.
ופינטזתי בראש מה אעשה כשאני לבד לבד בערב. אולי אפתיע את האקס ואזמין, אולי אחפש מישהו באינטרנט אולי. חשבתי על סקס. סקס זר. חשבתי על הגוף הכמהה לאורגזמה טובה. חשבתי שזה לא הגיוני כבר כמה אני חרמנית וכמה הגוף שלי רותח ומבעבע מתשוקה.
דיברנו שוב - הפסיכו ואני - על שתי האפשרויות. אמרתי לו גם את מה שכתבתי בפוסט הקודם והוא אמר לי שהתשוקה שלי היא מעבר למין. שיש לי תשוקה לחיים, למשחק ולהרפתקאות. הוא שאל אם אני רואה אתעצמי במערכת יחסים ומנהלת רומן? ולא. אני לא. זה לא שאני מחפשת גיוון או משהו כזה. לא חוויתי אף פעם אהבה ותשוקה. זה לא בא לי ביחד. הפסיכו אומר שזה חסך גדול שיש לי. ושוב אמר לי שאני חושבת על גברים אחרים.
והוא צודק. אני חושבת. לפני חודש בערך התחלתי עם מישהו בעבודה, בעידוד ואפילו סירוס מסוים של החבר שלי כאן. החבר אמר שהוא לא זיין מלא זמן ושהוא חרמן. ואני חשבתי לעצמי מושלם. בדיוק מה שאני צריכה. מישהו חרמן אש שיוכל להכיל קצת מהתשוקה שלי. מישהו שירצה אותי בטירוף. מישהו שייתן לי אנרגיה וירגיע אותי קצת. ונפגשנו. והוא אמר לי שאם הייתי באה לפני שבוע אז.. נו. תזמון זה סיפור חיי. כמו גם של בטח מלא אנשים שזה מתסכל נורא. הוא בדיוקהתחיל לצאת עם מישהי ואמנם התעסקנו קצת כי הפיתוי היה גדול מדי אבל זהו. ובאיזשהו מקום התסכול גבר קצת. כי הפעם הרגשתי גם דחויה וגם חרמנית כי כבר ראיתי תשוקה והרגשתי אותה כשנישקתי אותו וכשהוא נגע בי. אזרתי אומץ לברר מה קורה והוא כתב לי שהוא לא שכח אותי וש״המצב פשוט נהיה קצת מורכב״. אין לי מושג מה להבין מזה. שמחתי שהוא לפחות ענה. ותיארתי לעצמי שאו שנהיה רציני עם הבחורה שאיתה הוא יוצא או שהוא לא מרגיש מוסרי להיות עם מישהי שיש לה מישהו או שהוא לא רוצה אותי. או שאני לא בכיוון וממש לא יודעת. את האפשרות השלישית מחקתי כי הוא עצמו אמר לי וכתב לי ויש לי הוכחהשזה לא נכון. אז כל פעם שאני חושבת את זה אני נזכרת ומסתכלת ונרגעת ומעיפה מעלייאת התחושה הזו.
אז הוא לא. ולא יקרה בינינו משהו. והסרסור של החבר לא הצליח. ואני האמת מאוד התאכזבתי. כבר ראיתי או תנו יחד. במעטשהכרתי אותו הוא מצא חן בעיני. אבל השלב של האכזבה עבר והגיע שלב ההקלה. הקלה שלא עשיתי שהו. ואולי זה סימן. ואולי ההימנעות הזו תכריח אותי סוףסוף
