לפני 10 שנים. 31 באוקטובר 2013 בשעה 11:33
מה שהיה היה. מה שעשיתי נעשה. לא שוקעת שוב במחשבה על טעות שעשיתי. אין טעם. יום חדש. שנה חדשה. אני מפחדת וזה הגיוני כי זה בצדק. זה דברים ריאליים. אני מודעת לפחד. אני מבינה אותו. אני מרגישה שעברתי התפתחות בחודש האחרון שעזרה לי להיות מעט יותר שלמה עם עצמי. למדתי קבלה עצמית מה היא. ואיבדתי אנשים טובים בדרך. ואני מאבדת ואני אאבד כנראה גם אותו. אין לי מה לעשות עם זה. עשיתי שטויות. פגעתי. במישרין או בעקיפין. אני לא רוצה להיות בן אדם כזה. זה לא מי שאני. זה לא מי שאני רוצה להיות. וזהו. אני זה אני