אז היה לי יום הולדת מעולה. מעולה. מעולה :)
היום התחיל במסאז׳ מעולה (המתנה שביקשתי) ובראנץ׳ עם האיש שלי, המשיך בשנ״ץ מפנק ומתוק כמו שוקולד ונגמר בדייט עם החברה הכי הכי ומסיבת הפתעה! הרגשתי פשוט בעננים. ממש ריחפתי לי על גלי אהבה וזה היה טוב.
פשוט הייתי במציאות אחרת בלי לחיות בתוך הראש שלי אבל ממש. הייתי רגועה ושמחה. התרגשתי מאוד מהמסיבה ומנוכחות האנשים וזה היה נהדר. וחזרתי היום לשגרה. אחרת ממה שהייתי לפני. ביום רביעי, כשיצאתי מהפסיכו הייתה לי תוכנית בראש מה לעשות והכל שוב התהפך במאה שמונים מעלות. הוא ארגן לי מסיבת הפתעה ולא היה לי מושג. המחשבה חלפה לי בראש לפני כמה ימים - אינטואיציה, כנראה. אין משהו שאני יכולה להצביע עליו - אבל היא עברה מעליי ולא ייחסתי לה שום חשיבות. והתרגשתי. והערכתי אותו מאוד על המאמץ והיוזמה. ואהבתי אותו מאוד על היום הולדת הנהדר שהוא עשה לי. איזה איש זה. פשוט מקסים. באמת. ולא התבאסתי מזה שלא היה לי סקס גם השנה ביום הולדת. נהנתי מהשאר.
ועכשיו. כששוב נהיה בראש ככה, חשבתי עמוק עם עצמי. כשאני לא יכולה לבוא אליו עכשיו עם מה שתכננתי לפני אחרי המחווה האוהבת והמרגשת הזו, המסקנות השתנו. אני צריכה להפסיק עם השטויות שלי. יצר או לא יצר. אני חייבת לשים את הרגש הזה בצד. הפסיכו אומר שלא אוכל לדכא אותו ככה וזה רק עניין של זמן. ואני יודעת שהוא צודק. אבל אולי אם אפסיק לברוח לגברים אחרים בכל מיני צורות, אתחיל להתמודד כמו שצריך. היה לי יותר מזל משכל עם כל מה שקרה לי עד עכשיו. אני לא מרגישה שבגדתי. אפילו שזה עניין של פרשנות. אני מרגישה שפלרטטתי קצת יותר מדי עם הארוטיות שבי. שיחקתי באש. צריך להפסיק לפני שאשרף.