סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 10 שנים. 7 בפברואר 2014 בשעה 5:59

ואז יש בוקר כזה שאני מצטערת שהתעוררתי בו. לא רוצה להיות. והגעגועים חונקים והלב רועד ועצוב נורא ואני בודדה כל כך. ואין מי שיתמוך באמת כמו שאני צריכה כי אני צריכה רק חיבוק טוב כזה. ארוך. חיבוק שארגיש שאני יכולה להישאר בו ולא שהצד השני כבר לא רוצה ככה. ואין דבר כזה בנמצא אלא רק דיבורים. והכאב קורע אותי מבפנים ואני קרועה ושבורה 

Citizen​(שולט) - (((((((חיבוקקקקקקקקקק))))))
לפני 10 שנים
marlin - :) תודה :) בחזרה
לפני 10 שנים
marlin - הלוואי
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י