לא כתבתי הרבה זמן. לא היה לי מה לכתוב. התקופה האחרונה לא טובה. קשה. מוזרה. אבל כשאני איתו די טוב לי. טוב לי ורע לי איתו. כנראה שזה בא ביחד איתו. ככה לפחות זה היה עד עכשיו. בפעם האחרונה שלנו יחד היה אחרת. היה די טוב. הוא לקח את אחד החבלים שלנו והעביר אותו על הגוף שלי. בדרך הכי מגרה שיש. לפעמים אני מרגישה שהוא יודע מה אני רוצה בלי שאני בכלל צריכה להגיד לו. ואחר כך בסאשן הראשון או השני לערב הוא הסתכל עליי והתחיל לנשק אותי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא עשה את זה, אבל אז הוא ממש התחיל לנשק אותי ואז הוא חיבק אותי חזק ועוד שיפר את החיבוק שלו בזמן שהוא מזיין אותי ומנשק אותי בתשוקה. הופתעתי, ונישקתי אותו וחיבקתי אותו חזרה. הכי חזק. והסקס היה אחר. זה כבר לא היה רק סקס. זה היה מעבר. ומה זה אומר עלינו? דברים כאלה בדרך כלל לא קורים. הרי הגבר הזה הוא מישהו שרציתי שנים. כשהיינו אז יחד והוא היה בלבי כל השנים במחשבה אחת עם האקס המיתולוגי שלי. מי זוכה לקבל צ׳אנס כזה להיות עם גבר שהייתה מאוהבת בו בעבר? להזדיין איתו שוב עוד ועוד? והוא יודע לנשק מעולה, לזיין מעולה ועוד כרזימטי וסקסי כזה. זה קורה בסרטים ובספרים, לא בחיים.
הלב שלי חסום מאז שנפרדנו. עברו תשעה וחצי חודשים מאז. וחשתי מעט חיבה לכמה גברים ולרוב לא הרגשתי כלום חוץ ממשיכה או יותר נכון רצון לכבוש. רק איתו זה אחרת. אני מאמינה כי יש שם היסטוריה אבל עדיין. קשה לי להתעלם מהכימיה שיש לי איתו. אני מפחדת. לא מלהיפגע. לא מזה שהוא ישבור לי את הלב. אני רוצה לשמור על עצמי. לטפח את עצמי. לאהוב את עצמי. להשקיע אנרגיות ולהתפתח. בעבר איבדתי את עצמי בקשר. אני לא רוצה שזה יקרה אף פעם. אני רוצה לאהוב את עצמי. לבד. בלי קשר לגבר.
אני לא בטוחה שאני יכולה בכלל להיכנס לקשר. אבל עם זאת... את מי בדיוק אני משלה? אני כבר בקשר איתו. אם אני רוצה ואם אני לא.
