מתעוררת בבוקר וישר נזכרת בו. וישר חשבתי שבא לי למות. איבדתי אותו. הפעם לתמיד. בעיות אמון קשה מאוד לשקם עד כדי בלתי אפשרי. אני רוצה להסביר אבל הוא לא יאמין לי. אני מרגישה שכמו שהוא שב לחיים שלי בסערה ככה הוא יצא מהם. היו פעמים שרציתי שיעשה את זה אבל גם לא רציתי. איבדתי אותו מכמה סיבות. גם כי אני סתומה שסמכתי על הסיסמה שלי בטלפון והוא גילה אותה בקלות. גם כי הוא קרא דברים ועשה השלכות שנפגשתי עם מישהו שבכלל לא פגשתי והמטרה שלי הייתה לגמור איתו את הקשר המיני. ובעיקר כי אני מרצה. כי לא מחקתי שיחות עבר כי אני סתומה. בעיקר כי יש לו הוכחות חותכות לשיחת סקס.
חברה שלי אמרה שהוא יחזור אליי על ארבע אבל אני יודעת שהוא לא. הוא לא ייצור איתי קשר יותר. והיא גם לא יודעת הכל כי יש משהו אחד - די משמעותי - שלא סיפרתי לה. שלא סיפרתי לאיש. התכתבויות סקס עם ידיד. אמנם לא היה סקס אבל היו התכתבויות. רק פה אני יכולה לכתוב את זה. אז אני מאשימה את עצמי. בזמן האחרון חשבתי עליו ולא באמת רציתי התכתבויות כאלה כי הגבר היה לי בראש אבל אני חרא של בן אדם. אני צריכה תשומת לב. אני מרצה. הרגשתי שאני חייבת. אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי על זה שאני חלשת אופי. ואני צריכה עכשיו לחיות עם זה שבגלל שאני מרצה דפקתי את הקשר איתו. הוא לא יקשיב לזה. הוא לא יאמין לי. כנראה שגם אני לא הייתי מאמינה לו. הוא הרי לא אוהב אותי אז זה לא שהוא יילחם עליי. אין משהו שאני רוצה יותר מאשר לא לרצות אותו. אני רוצה לשכוח אותו. הלוואי שיכולתי. אני בינתיים לא מצליחה. הלב שלי כבד והסכינים חותכות את הגוף על הראש שיושב עליהם. בשבת הענשתי את עצמי. גזרתי על עצמי צום. גזרתי על עצמי יום בלי מוזיקה. כל שיר מזכיר לי אותו איכשהו. כלום לא עזר. הוא לא יפנה אליי. זה נגמר. זה כל כך נגמר. וזה כואב. אז עכשיו זה לא משנה שלא שכבתי עם גבר אחר בשלושת השבועות האחרונים. אין מי שיאמין לי. כנראה אין לו סיבה גם להאמין לזה. ואני עייפתי. אני גוזרת על עצמי עכשיו חוסר סקס. זה העונש הכבד ביותר. אבל מגיע לי. חברה שלי צחקה כשסיפרתי לה. אמרה שאני לא אחזיק מעמד. אבל נמאס לי מדרמות גברים ונמאס לי מעצמי. אני שקרנית. לא ראיתי את זה ככה. אבל זה מי שאני. התכתבתי מינית בזמן שאהבתי אותו ואני אוכל את זה. מגיע לי. איבדתי אהבה כי לא באמת חשבתי לעומק על השטויות שלי. כי לא הייתי מסוגלת להגיד לו הכל חד וחלק. בא לי למות. אסתובב כואבת ואשמור את הכאב עצור ואגור בפנים. אני לא חושבת שאפסיק לאהוב אותו. אני לא רוצה לשמוע עצות. כלום לא יעזור. הוא הלך ואהבתי אותו. וזו אשמתי המלאה.
