להיות אבא של קטנה, זו אחריות.
לפני הכל, זה לקחת אחריות על החיים שלה, על המצב הנפשי שלה, על הרגשות שלה.
ולא, זה לא אומר בהכרח 24/7 ולא אומר להשתלט לה על החיים. זו הסתכלות שטחית.
להיות אבא זה להבין מורכבויות זה להתעניין ברבדים הפנימיים של הקטנה שלך.
לא כל אי הבנה פותרים בעונש או כאב.
לפעמים יש בעונש וכאב צורך, אבל זו לא יכולה להיות התניה אוטומטית.
לפעמים החינוך צריך להגיע מתוך חיבוק ורכות.
כי קטנה, ביחסי DDLG צריכה גם רכות ובעיקר צריכה קבלה והכלה.
היא נמצאת בקשר כי יש חסך עמוק שפוער בה חור מהילדות.
ואתה, כאבא צריך למלא אותו.
והתנאי הראשון לכל אבא טוב, זה קודם כל להיות שם.
לכן לעולם אבל לעולם לא מענישים קטנה בהתעלמןת או נטישה.
זה פשע ממש, הנזק לאמון הוא בלתי נסלח.
קטנה, צריכה את הביטחון שתמיד תהיה שם, לא משנה כמה אתה כועס או כמה היא טעתה.
תמיד אבל תמיד תהיה שם.
זו המהות של להיות אבא.
את כל השאר אפשר ללמוד וללמד.
אבל אבא זה אופי זו היכולת לקחת שתיל קטן ולאפשר לו לצמוח.
יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל מרגיש לי שהארכתי יתר על המידה.
מי שירצה או תרצה לשמוע עוד שישאל ואענה.
שבוע טוב שיהיה

