היא כל כך יפה, העיניים הירוקות שלה מעירות בי חיוך גם אחרי יום ארוך של ישיבות פגישות ודיבורי עסקים רציניים.
אני מבחין במבטה מהצד השני של החדר. המבט שלה הוא ממשפחת המבטים החודרים. מבטח שמפלח את גופך, וחורך את נשמתך. כלום לא חוזר להיות כשהיה אחרי שהיא מביטה בך.
לצעוד לעבר במבט המזמין או לעמוד מנגד.
הדילמה נחסכת כשאדם בחליפה סתמית פונה אליי ופותח בשיחה חסרת משמעות על ההזדמנויות הגדולות שנפתחו לנו בדובאי.
עם הידע שלך והקשרים שלי נוכל לעשות שם דברים גדולים הוא מלהג.
אני מקשיב לו בנימוס ומידי פעם מגניב מבט, רק כדי לוודא שהמבט הירוק שלה עדיין נעוץ בי.
כשהוא מסיים ומתרחק אני מסובב חזרה את מבטי לכיוונה רק כדי לראות שהיא כבר לא שם.
לחפש אותה או להישאר מרוכז, זו הדילמה.
נגיעה קלה בכתפי, אני מסובב את מבטי וחיןכה של ירוקת העיניים נמצא ממש מולי.
"היי", היא מחייכת, ראיתי שאתה מסתכל עליי אז חשבתי להגיד שלום.
חצופה, אני הסתכלתי עליה? היא זו שבחנה אותי מרחוק במבטה... חשבתי לעצמי. "אני תמיד מסתכל על הדבר היפה ביותר בחדר". עניתי בניגוד למחשבותיי.
"אז מה את עושה בכנס הזה?" שאלתי בישירות שכזו.
"אני מרצה לדאטא סיינס ולמידת מחשב, באתי לשפר קצת את רשת הקשרים שלי".
"מעניין" עניתי, "אני פה.."
"אני כבר יודעת מה אתה עושה, שמעתי כמה שמדברים עליך והקשבתי להרצאה שלך". היא חייכה חיוך ניצחון.
"אז... מה אתה מספר שיהיה ושונה מכל השיחות המשמימות פה?"
"מבעד לחיוך והלבוש העסקי, אני רואה את הילדה שבך ואת הצורך האבהי שדוחף אותך מבפנים"
אמרתי והסתובבתי לכיוון המלצרית עם המגש הריק, "כן אשמח ליין. שתי כוסות" הערתי כבדרך אגב.
היא עדיין עמדה במקומה אולי מופתעת אולי לא מאמינה, אבל עדיין במקומה ומחייכת.
אז מה אתה אומר אבא'לה, רוצה שנלך מפה לדבר במקום שקט יותר?
הגוף שלי צעק לי לך לך רוץ איתה.
אבל הראש שלי זכר שיש, פה מישהו שבפוטנציאל יכול להזמין ממני סדנאות וייעוץ במאות אלפי דולרים.
עסקים לפני זיונים חייכתי לעצמי ונשארתי במקומי בזמן שהיא התרחקה באיטיות מכניסה אצבע לפה בתנועת מציצה ומחייכת חיוך זדוני.
יש לי תחושה שעוד ניפגש ...