לפני 12 שנים. 25 באוגוסט 2012 בשעה 0:28
"מחר נפגשים בשעה 14:00 בכניסה לקניון עזריאלי" הוא מסתכל על הודעת ה sms והוא עדיין לא סגור אם לענות ב "סגור" או לשאול למה. מאז שהיא זרקה אותו לפני חודשיים, היא לא יצרה איתו קשר בכלל. אבל המחשבה הזו חלפה מהר והוא השיב לה כמו שתמיד היה רגיל להשיב "סגור". מיד בדק את הלו"ז וגילה שדווקא מחר בשעה הרצויה, הוא אמור להיות בישיבה עם לקוחות מאד כבדים של משרד עורכי הדין בו הוא עובד. הוא התחיל להרגיש את הלחץ. יותר נכון לחצים רבים. מצד אחד, הוא הכי רוצה להיות איתה מחר, מצד שני, הוא הממונה על התיק הזה וייתכן שזה כבר מאוחר לבטל.
"איריס" הוא זמזם למזכירה ולאחר כמה שניות היא נכנסה למשרד "מה קורה?" שאלה וחיוך רחב על שפתיה "אני קצת בבעיה" הוא נשען מעט לאחור ונראה שכיסא המנהלים המהודר שלו, קטן מלהכיל אותו. 1.90 של גבריות הפורצת עם כל תנועה שלו "מה הבעיה?" שאלה אירים והרגישה מעט את הלחץ השרוי עליו "מחר אני לא יכול להיות בישיבה עם דורפמן ושות'" הוא לא הביט אליה, בהה במסך המחשב ונאנח. הוא לא יכול לסרב לה לאחר כל כך הרבה זמן "אבל..." החלה איריס את דבריה. הוא הישיר אליה מבט השואל 'רצית להגיד משהו?' היא השפילה את מבטה "אני אדבר איתם, אנסה לדחות את הפגישה" ... "תודה" אמר ביבושת.
אירים יצאה מהמשרד והרגישה מוצפת גלי חום מכעס שהחל מתגבר בה 'שוב היא חזרה לעניינים' חשבה לעצמה היא ידעה על מערכת היחסים שלו איתה ומאז ומתמיד היא קינאה בה שהוא כל כך מעריץ אותה. בעיניה – היא לא הייתה משהו כלל, מעולם לא הבינה מה כל כך קסם לו באישה הזו המשדרת קרירות ויורה חיצים של קרח לכל עבר. בסופו של אותו יום, לאחר שיחות חוזרות ונשנות, כעסים וניסיונות לשוחח איתו ישירות, הם נענו לבקשה שלה לדחות את הישיבה ליום המחרת.
"הייי" הוא חייך מיד כשראה אותה מגיעה. המראה שלה תמיד עורר בו משהו, הוא מעולם לא ידע להצביע במדויק, אבל הקפדנות שלה – היא שיגעה אותו. מתהלכת כמו טווס, גב זקוף, כתפיים חצופות ומלאות הערכה, לבוש מתוקתק, חצאית קלאסית מידי שחורה צמודה, חולצה בצבע ורוד בהיר בהיר שרק חדי ראיה יזהו כורוד, וסט שחור צמוד המוכיח את חיטובי גופה הדקיק, נעלי עקב גבוהות, שיער אסוף בקפידה שאפילו שערה אחת לא מעזה לזוז ממקומה. כמה שהוא מעריץ את הנשיות שלה...
היא חייכה אליו בחצי חיוך והמשיכה בהליכתה כמו אומרת לו 'אחריי'. "שמחתי לקבל ממך sms אתמול" אמר לה בעודו צועד לצידה "היום אנחנו הולכים לקצת שופינג" היא לא חשבה שהשמחה שלו ראויה למענה. היא עוד זוכרת למה היא לא רצתה אותו יותר. "את לא מעדיפה לאכול צהריים לפני כן?" הוא מציע "לא" היא לא מביטה לעברו כלל. הם נכנסו לקניון ועלו במעלית. שררה דממה בינהם. הוא במחשבות שלו, היא בתכניות שלה...
כך הם התהלכו ברחבי הקניון עד לרגע בו היא נכנסה לחנות לבני נשים אליה כיוונה. הוא חייך לעצמו. בעבר, נהג לרכוש לה לבנים סקסיים מאותה חנות. בשמחה הוא יפנק אותה גם עכשיו, אם יש קולקציה חדשה, כי את כל הקולקציה הישנה כבר יש לה. "שלום" אמרה להם המוכרת הצעירה שהיתה קרובה לכניסה "היי" הוא חייך לעברה "אפשר להציע לכם שרות?" שאלה בחביבות הם נראו לה זוג שיהיה כדאי לשרת. "נסתדר" הוא אומר והיא ביחד איתו אמרה "כן תודה" הוא הביט לעברה במבט שואל. ממתי היא זקוקה לעזרה בחנות בה היא שוחה כמו דג במים היא מתעלמת ופונה אל המוכרת החביבה בשמה כפי שמופיע על התג "ההה...מיכל. אני צריכה גרביונים שחורים מרשת. משהו איכותי מאד שלא יקרע לי מהר" היא חייכה אליה "בשמחה גברתי, בואי ניגש לשם ואוכל להציע לך מהמבחר" הם הלכו בעקבות מיכל והוא עדיין חושב שזה טיפה מוזר, שהיא בכלל מחייכת למוכרת, לרוב היא לא ראתה אותן כלל. מיכל הוציאה ממגירה את הגרביונים הראשונים מהסוג שהיא ביקשה ובמידה Small שתתאים למידת הלקוחה. "זה הסגנון הראשון שיש לי להראות לך גברתי, את אוהבת?" היא אחזה את האריזה בידה וחייכה כשראתה שהמידה המצוינת עליה היא Small. החיוך שלה נהיה ממזרי וזה החיוך שהוא זיהה כמוקש "את חושבת שSmall יכנס לו ברגל אחת?" היא שואלת את מיכל ומסיתה את ראשה לכיוונו.
הוא וגם מיכל, לא הבינו במה מדובר. הם החליפו מבטים המומים בינהם. הוא הרגיש מחנק בגרון ויש סיכוי טוב שאפילו ניתן היה לראות שהוא מסמיק. והיא מחייכת בהנאה, אפילו לא מנסה להפר את השתיקה הכל כך רועמת ששררה בין שלושתם. הוא לא הוציא הגה, עמד קפוא והביט לעברה במבט לחוץ. "ההה לא" חייכה מיכל והפיגה מעט את המתח. היא עדיין לא ידעה אם זה אמיתי ולכן לא הוציאה מידה יותר גדולה, רק חייכה ונראה כי בעצמה הסמיקה קלות "יופי מתוקה" היא אמרה למוכרת "עכשיו בבקשה תוציאי לי את המידה הנכונה. גרביונים שחורים מרשת, משובח, במידה שתתאים לו" וטפחה קלות על בטנו. אין ספק שהיא משועשעת ואין ספק שהוא לא.
מיכל החליטה לזרום. זה לא שהיא לא ראתה דברים מוזרים מימיה, היא פשוט לא ציפתה לכך לאור המראה הגברי שלו. מיד לאחר שנבחרו הגרביונים הנכונים, היא שאלה בחיוך "עוד משהו גברתי?" וניסתה שלא להביט אל תוך עיניו, רק כדי לא להביך אותו. "כן" היא אמרה "הדבר הבא שארצה לראות, יהיה תחתוני חוטיני בצבע אדום בוהק" היא נראתה מהוססת ואז פקחה את עיניה רחב "וחזיה אדומה תואמת" המוכרת הביטה לעבר החזה של הלקוחה על מנת לאמוד את גודלו, אבל מיד ראתה את אצבעה המורה לה כ 'לא לא לא' ומסמנת לה לכיוונו. מיכל כבר החלה לחייך כמו אומרת לה 'אתתתת שובבה...' הוא אחז במרפק שלה וניסה ללחוש לה שזה לא בסדר אך היא חמקה מאחיזתו והחלה צועדת בעקבות מיכל למתחם התחתונים.
בעוד המוכרת מנסה לאתר את החוטיני האדום הכי סקסי שיש, הוא הצליח להשיג את מבטה "את לא נורמלית" הוא לחש לה "ואתה כן" ירתה לעברו והתקדמה לעבר מיכל "כן, בדיוק, את אלה. רק במידה..." היא לא הוסיפה, שתיהן מביטות לעבר פלג גופו התחתון כמנסות לאמוד את מידתו, הוא הרגיש נבוך במיוחד, הרגיש עירום לחלוטין ולא מצא את עצמו בכל הסיטואציה הזו. מחשבות כמו 'בשביל זה דחיתי את הישיבה' עברו לו בראש מצד אחד, מצד שני הוא היה נרגש ברמות שאפילו הוא לא הצליח לתפוס. לבסוף נבחר החוטיני ונבחרה גם חזיה תואמת "עוד משהו גברתי?" שאלה מיכל בעליזות "לא מתוקה, חשבון" קרצה לעברה.
הוא נשם לרווחה. הסיוט עבר, החנות הזו ללא ספק לא תזכה לביקור נוסף שלו. הם התקרבו לעבר הקופה, שם חיכתה להם קופאית חביבה שהחלה להעביר את המוצרים "זה לא טיפה גדול?" שאלה הקופאית "זה משהו, היא תמיד עושה טעויות עם המידות" סימנה לכיוונה של המוכרת במבט מרושע וכשרצתה לקרוא לה ולבקש להחליף את המידה, היא עצרה מבעדה "זה בסדר, אלה המידות שאני ביקשתי ממנה והיא מקסימה" הקופאית חייכה באלגנטיות והרגישה קצת לא נח שנחשפה ברשעותה.
לאחר שהוא שילם ולקח את השקית מידה של הקופאית, אמר בקלילות תודה והסתובב לכיוון היציאה מהחנות. אך באותו רגע הוא לא ראה אותה והחל לנסות לאתר אותה במבטו, ברחבי החנות. לפתע הרגיש רטט מתוך מכנסיו, הוא הוציא את מכשיר הפלאפון שלו ופתח את ההודעה "בוא לתא המדידה" לבו החל פועם בחוזקה, 'היא השתגעה' חשב לעצמו בעודו מתקרב לעבר תאי המדידה ובזווית עינו רואה שמיכל מחייכת לעצמה. הוא הרגיש שהוא חייב לעצור אותה ושיצאו מהחנות הזו שהלכה וסגרה עליו מרגע לרגע.
"מה את עושה?" לחש לה בתוך התא. היא הביטה אל תוך עיניו ולא אמרה כלום. "את לא נורמלית" הוא מקטר בעודו חולץ את נעליו בתנועות עצבניות ומהירות "בחיי זה משהו...ולחשוב שדחיתי את דורפמן בשביל זה" לרגע עצר והביט אליה "את דורפמן!!" לחש בנחישות. היא ידעה במה מדובר וזה תרם הרבה לגאווה שלה. הוא הבין שאין ברירה, חלץ ופשט, פשפש בשקיות ולבש, את החוטיני האדום, את הגרביונים השחורים, את החזיה האדומה ונעמד כך עם שתי ידיו על מותניו כאומר 'מרוצה'?' היא חייכה, סימנה לו להסתובב העבירה אצבע מלטפת על גופו וזה היה השלב שהכל נשכח ממנו. כל כך חיכה למגע שלה, מגע כלשהו....
To be continued....
