ישו המניאק

Once upon a time...

יומיים אחרי שהיתה לג'יני התגלות ונאמר לה שהיעוד שלה הוא להיות נזירה ולשרת את האלוהים, היא כבר התייצבה עם צ'ימידן מול שערי מנזר שכוח אל הממוקם אי שם בחבל יתיר...

נזירה ש"ג: "שלום לך, ברוכה הבאה"

ג'יני: "תודה...עם מי אני צריכה לדבר כדי שיבחן הצטרפות שלי למנזר?"

נזירה ש.ג: "פשוט תכנסי למשרדי ההנהלה ושם תוכלי לשוחח עם כולן"

ג'יני נכנסה ושוחחה שם עם הנזירות הנחמדות שקיבלו אותה מיד לתקופת ניסיון של חודש ימים. היא ידעה שעליה לעשות ככל יכולתה על מנת שבסופו של החודש הזה, יקבלו אותה להיות נזירה לכל דבר ועניין.

בכל בוקר, עוד לפני הזריחה, היא היתה מתעוררת ומכינה את עצמה. היתה מתקלחת, לובשת את בגדי הנזירה באימונים ויוצאת אל החצר לנקות, להשקות ולהאכיל יונים. יותר מאוחר, היתה נכנסת אל הכנסיה ומנקה שם אבק.

היה לה משעמם מאד, אבל היא ידעה שהיא חייבת לעמוד בחודש הזה כמו גדולה. ככל שהימים עברו, היא התחברה לכמה נזירות והן הפכו לחברות טובות. הן היו שם מיום היוולדן ולכן אינן בקיאות במתחולל בחוץ. היחידה שככה יצאה מהמנזר מדי פעם והכירה צורות חיים אחרות, היתה קלרה. ג'יני וקלרה היו חברות הכי טובות והחליפו בינהן חוויות.

יום אחד, מקץ 30 ימי המבחן, התקבצו כל הנזירות בחדרה של ג'יני.

אחת קשרה על עיניה בד שחור והסבירה: "עשינו לך הפתעה ג'יני יקרה" האמת? ג'יני התרגשה לאללה. מה כבר יכול להיות...הכל פה טהור וזך, רק טוב יכול לצאת מזה. פלוס כולן בנות, אז הריגוש היה ריגוש אמיתי ולא ריגוש של פחד.

נזירה אחרת, הפשיטה אותה מבגדי הנזירה באימונים והסבירה: "את בטח מתרגשת שלא תצטרכי ללבוש את שמלת היוטה הזאת יותר לעולם" כולן שם חייכו וצחקקו בהתרגשות. גם ג'יני, שוב אותו ריגוש אמיתי נטול חשש.

נזירה נוספת התקרבה, אספה את שתי ידיה של ג'יני לאחור וקשרה אותן עם סרט משי אדום והסבירה: "היום, בשם כל הקדושים, את תקבלי את הבשורה שהתקבלת למנזר, נכון שאת מתרגשת?"

ג'יני הנהנה בלהט...הלב שלה דהר בפראות וניתן היה לראות אותו פועם מחוץ לבשרה הלבן והענוג...

בעודה עומדת כך - עירומה עם ידיה קשורות ועיניה נסתרות. לפתע הרגישה לבד. כל הנזירות שתקו והתרחקו ממנה למספר רב של דקות והיא החלה לנסות ולראות דרך הבד. הביטה ימינה, הביטה שמאלה וכלום...ניסתה למלמל את שמה של קלרה וכלום - אין קול ואין עונה...היא נלחצה.

קלרה: בלחישה "קראת לי ג'יני יקרה?"

ג'יני נשמה לרווחה, הקול המוכר והאהוב עומד לצידה. לפתע היא שמעה רעשי זמזום מכל עבר וכיוונה את ראשה בחדות בין זמזום לזמזום כלא מבינה מה מתרחש. מה שהרגיע אותה, היתה האחיזה העדינה של קלרה, אשר אחזה בה והעניקה לה ביטחון.

לפתע, הזמזום נשמע מידה של קלרה, ממש קרוב אליה, קלרה הסבירה: "את שומעת את זה ג'יני?" הזמזום נשמע בסמוך לאוזנה והיא הנהנה לחיוב.

קלרה: "ברגע זה ממש, את עוברת טקס חניכה" ג'יני היתה מאושרת, משאלת ליבה מתרחשת עתה.

קלרה החלה לסרוק את גופה של ג'יני בעזרת המכשיר המזמזם, החלה בצוואר...גלשה לחזה, לפטמות, לטבור וכך הלאה...ג'יני התמסרה לתענוג ולאט לאט, התקרבו יתר הנזירות, כולן עם אותו מכשיר מענגות את כל גופה...

בסופו של הטקס, הורידה קלרה את כיסוי העיניים מעיניה של ג'יני. עיניים נוצצות ומאושרות מאלה, כבר מזמן לא ראתה. נזירה אחרת, פרמה את הקשר שעל ידיה והושיבו אותה כך על כיסא.

קלרה הגישה לה קופסא, עטופה כמתנה, עם סרט אדום "מתנה מאיתנו" אמרה.

ג'יני התרגשה וחייכה בביישנות תוך כדי שהיא פורמת את הסרט ופותחת את המתנה...

מה שהיה שם, יהיה החבר הכי טוב של ג'יני בכל שנות פעילותה במנזר.

היא קראה לו האב טוני (כדי לא לעורר חשד וזה)

בעת ההיא כל הנשים הקדושות היו סוג של בתולות שנכנסו להיריון מאצבע האלוהים (ראו תמונת השליח).

יוחנן, שעם הזמן קיבל הסמכה להטביל נוצרים חדשים, היה סוג של נס – כמו ישו.

הוא וישו היו חברי ילדות, בני אותו גיל פחות או יותר.

אבא של יוחנן עשה ברוגז עם אלוהים, כי אשתו הזדקנה לו ולא הצליחה להביא ילדים – אז הוא לא הוציא מילה מהפה כל חייו. ממש אחרי שנולד הבן יוחנן, הוא החליט לשבור שתיקה (אלוהים לא אוהב שעושים איתו ברוגז).

יוחנן וישו היו בגיל הטיפש עשרה, והיתה בינהם שיחה שנקלטה ממש במקרה כשהם ישובים על שפת הכנרת, תופסים קצת שמש ומוצצים חמציצים:

ישו: "תגיד...מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"

יוחנן: "האמת...עוד לא חשבתי על זה, אני זורם"

ישו: "אבל צריך לחשוב, אולי זה משהו שמחייב הכנה אתה יודע.."

יוחנן: "איזה הכנה, עזוב אותך, נראה מה יתגלגל, זה לא בדיוק שיש הרבה אפשרויות"

ישו: "אני לא מוכן להתבזבז ככה ולהיות נגר כל החיים"

יוחנן: "אולי אם אני חושב על מה באמת בא לי?! אז בא לי להכין מטבלים טעימים"

ישו: "איזה מטבלים יא מעפן, קודם תלמד לטבול במים יא פחדן"

יוחנן: "אלק פחדן...אני יכול להטביל אותך במים אם אני רוצה...עכשיו"

ישו: "ניראה אותך גבר"

יוחנן: "יללה בוא, תראה איזה מטביל מוצלח אני"

הם נכנסו למים ויוחנן עשה לו מעין טקס הטבלה כזה עם חרטוטים בשפה לא מובנת וישו התרסק עליו מצחוק

ישו: "טוב טוב, עזוב נו, אתה מטביל מקצועי אחי...לך על זה"

יוחנן שראה שישו משתעשע על חשבונו, חשף אצבע מאיימת וישו, שידע קצת רקע על איך אמו נכנסה להריון, נבהל

ישו: "אל תעשה לי ככה עם האצבע שמעת?"

יוחנן: "תחשוב על זה ישו...איזה גדול...עם האצבע הזאת אני יכול להכניס כל אחת להריון"

הם יצאו מהמים והתחילו לצחוק על הרעיון, אבל בתוך תוכם הם כבר ידעו שהם מצאו את היעוד שלהם בחיים

(האמת? המבט הערמומי של יוחנן לא בא לי טוב)

http://ks-edu.org/schools/Galili/subjects/Art/DocLib/%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%A0%D7%A1%20%D7%90%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%A7%D7%99/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8-%D7%A6%27%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%94%D7%A6%27%D7%A0%D7%98%D7%95/%D7%99%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%9F%20%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%99%D7%9C-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A8%D7%93%D7%95.jpg

לא הרבה יודעים מה קורה בתא הוידוי. למעשה מלבד המתוודה והכומר, רק אלוהים יודע...

הנה לכם הצצה נדירה שאולי תשפוך אור על הדברים הכי סמויים שנחשפים שם.

הנזירה תרזה: "סלח לי אבי, כי טעיתי"

הכומר כריסטוב: "תבורכי בתי, מתי היה הוידוי האחרון שלך?"

תרזה: "תלוי אבי, אם לספר לשותפה לחדר כמה סודות, זה נחשב לוידוי, אז ממש היום התוודתי"

הכומר: "במה מדוובר?"

תרזה: "אבי, מזה זמן מה שאני מרגישה מזוהמת...עולים לי כל מני רעיונות לראש וקשה לי לעמוד בפיתוי"

הכומר: "ספרי בתי, אלוהים איתך"

תרזה: "אבי, קצת לא נעים לי....אבל לאחרונה אני לא מצליחה להוריד עיניים מהאח גוסטבו...נכון שהוא חתיך?...אהממ סליחה אבי..."

הכומר, די המום, התחיל להרגיש קצת קלסטרופוביה בתא שלו

הכומר: "אהמממ" הוא טיפה נבוך...מחייך..."האח גוסטבו, הוא בהחלט...אמממ...ניראה נאה"

תרזה: "אוי אבי, ידעתי שלא תכעס. אני מתביישת במה שקרה לי כשאני מסתכלת לו בעיניים"

הכומר: "כן...אני מבין...את מרגישה שאת שוקעת לתוך תחתית באר, ללא אוויר, מרגישה מחנק ויובש בגרון וכל מה שאת רוצה זה לגעת בו, להרגיש את גופו האלוהי...כן תרזה...אני מבין אותך..." הוא נאנח

תרזה: "סליחה על השאלה אבי, אבל יכול להיות שאתה....אמממ...אולי נמשך אליו..?"

הכומר: "חצופה!" הוא האדים והחל להזיע "את לא מתביישת לרמוז דברים כאלה עם השאלות שלך?"

תרזה: מחייכת לעצמה "למעשה אני לא רומזת אבי, אני שואלת ישירות..."

למחרת כל המנזר עבר מהפך. התור ללחם הקודש כבר לא היה תור, הוא הפך לשורה.

הנזירות קיבלו אישור לגעת אחת בשניה

והנזירים....הרגישו הקלה והתרוממות רוח....הקודש

מרים (ובשמה האלוהי מריה) היתה בתולה.

ערב אחד היא ישבה עם חברות לערב ריכולים ואלכוהול. במהלך השיחה, היא קלטה שיש משהו שהן מדברות עליו והיא לא מבינה.

היתה לה חברה שכולם חשבו שהיא מופקרת, היא כבר היתה מסטולית וסיפרה לבנות על אחלה סקס שהיה לה לילה לפני.

מופקרת: "וואי אתן לא מבינות, אתמול בלילה הוא הרחיב אותי מכל הכיוונים"

חברה1: "את מדברת על אח של רחב?"

מופקרת: "איזה אח ואיזה רחב.....אני מדברת על הרועה צאן החתיך הזה שיש לו כבשה שחורה בעדר"

חברה2: "אויי אני מכירה אותו, הוא מרחיב כבשות חופשי"

מרים מעבירה מבט קשוב בין אחת לשניה כמו במשחק טניס ומתחילה להרגיש שהגוף שלה מושפע מהדברים שהיא שומעת

מרים: "למה את מתכוונת מרחיב?"

חברה1: "מרים את כזו תמימה...מרחיב כמו פותח חזק, כמו קורע"

מרים: "לא כואב?"

חברה2: "מה רע בכואב?"

מרים הסמיקה, היא קצת חששה להודות שהיא מפספסת פעימה מהתרגות. בא לה גם

השיחה נמשכה והן ירדו לפרטים (וגם אחת לשניה) שאר החברות ישבו וצחקקו.

מרים כבר תפסה ראש ולפתע נעמדה בהחלטיות

חברה3 (או חברה4, זה לא כל כך מתועד): "מרים מה נסגר?"

כל הבנות ראו את מרים אדומה כמו סלק, עומדת קפואה ומצמצת אישונים בכעס

מרים: "שום מרים מרים...עלתה לי הסנטה מריה, תמשיכו כאן, יש לי עניינים לסגור"

אמרה ויצאה מהמאהל. היא רצה לעבר המרחב הפתוח וכשידעה שרצה מספיק רחוק החלה לצרוח

מרים: "אלוהייייייייייייייייייייייייייייייייים"

אין קול ואין עונה

מרים: "אלוהיייייייייייייייייייייייייייייייים"

היא מסתכלת ימינה ושמאלה אבל אף אחד לא עונה לה

מרים: "אלוהים בבקשה אם אתה שומע אותי תן לי סימן" החלה לבכות נואשת.

לפתע היא הרגישה את הרוח הקרירה שעושה לה שמות בשיער ומפזרת אבק לכל הכיוונים. היא השתתקה והלב שלה התחיל לפעום בחוזקה.

"אלוהים בבקשה..."היא כמעט לוחשת "בבקשה תרחיב אותי..." היא מסתובבת סביב עצמה בניסיון לראות משהו...מישהו...לפתע הרוח החזקה הפילה אותה על האדמה והיא נשכבה.

את מה שקרה באותו רגע היא לא תשכח לפחות עד הברית החדשה...

פתאום הרוח פישקה לה את הרגליים חזק והעיפה לה את השימלה בפרעות, משכה וקרעה מעליה את התחתונים...הלב שלה דהר בחוזקה והיא הרגישה איך האדרנלין זורם לה חזק בעורקים, עיניים פעורות, שיער מבולגן, רגליים מפושקות, רוח חזקה ורעשים מכל כיוון....עד שלפתע היא חשה בכאב עצום שמפלח לה את הכוס

"אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה" היא צרחה צריחה כזו שכל העולם הזדעדע

וזהו,

היא התעלפה..................

אחרי חודש היא הבינה שיש לה איחור

היה היה איזה אחד...

ישו היה ילד קקה, לא היה מרוצה מכלום וכל הזמן היו לו טענות כלפי כולם.

כשגדל נכנס לו ג'וק לראש והוא החליט להיות אלוהים.

בגלל שאחד אלוהינו אלוהינו וזה...אז הוא היה חייב להמציא אלוהים אחר.

יחד עם ישו בשכונה היה גר איזה ילד כאפות וישו החליט לסנג'ר אותו כדי לעזור לו במשימה.

ישו: "של מעליך תסנדלים התנכיות שך' ולך תפיץ את השמועה שאני ישו הגדול מכולם מודיע שכולם צריכים להתנצר"

ילד כאפות: "מה זה להתנזר?"

ישו: "להתנצר!!! לא להתנזר!!!"

ילד כאפות: "נו כן להתנזר...מה אמרתי...?!"

ישו חשב לעצמו...'או שהוא דפוק, או שהוא ממש אבל ממש דפוק...'

ישו: "כן...טוב לך, לך תתחיל להביא לי אנשים"

הוא חשב שדווקא נחמד שנשים ירצו להתנזר, ככה הוא יבשל אותן כמו שצריך. זה גם לא כזה רחוק מהמציאות כי הרי מי הן הנזירות? הן הזונות הכי גדולות...

וזהו, ככה הכל התחיל